'חויה בשולחן שבת' לפרשת תולדות תשפ"ו

כה, כח  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב

האם יצחק הבחין וידע את מצבו הרוחני האמיתי של עשו?

• נכוון אותם לחשוב, מדוע ביקש ממנו לצוד לו ולהכין עבורו מטעמים.
• יצחק ראה דברים נשגבים ברוח הקודש, האם יתכן שלא ראה זאת?
• טור: הוא לא ידע, אילו ידע לא היה אוכל משחיטתו.
• אברבנאל: ליצחק היו כמה הזדמנויות להתבונן במעשיו של עשו, חטאיו וחטאי נשיו ולהבין שהבנים שתלדנה ידמו להם, אבל מרוב שאהבו, לא ראה כל פסול במעשיו. יתכן שזה ביאור הפסוק 'וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת', שעיני שכלו וכוונתו כהו, שלא ראה ולא התבונן במעשיו כראוי.
• אלשיך: הוא ידע. בידעו את מצבו הרוחני וחוסר הזכויות שלו בקיום מצוות, ביקש ממנו שייצא לצוד לו ציד, כדי לזכות אותו במצוה לקראת הברכה.
• ספורנו: יצחק לא הכיר את רשעו של עשו, שהרי אם היה יודע ממעשיו הרעים ודאי היה מוכיח אותו, שלא לומר שהיה מוחה בו ובכך נכשל, שהשתדל לברך אותו, ויצאה מכך תקלה, שנתן לעשו ברכה, ושהוצרך יעקב לברוח לארץ אחרת.
• רש"ר הירש: יצחק לא הבחין במעשיו ובמצבו הרוחני האמיתי של עשו, למרות שהיו לו כמה "תמרורי אזהרה" בדרך, אחד מהם נישואי עשו לשתי נשים מבנות חת. דבר זה אמור היה לפקוח את עיני יצחק, ולהראות לו את בנו הבכור כפסול גמור לתפקידו. למרות זאת, כוחו של עשו כש"ציד בפיו" היה כה גדול, עד שהצליח לשים מסוה על פניו ועלה בידיו להטעות את אביו ולגנוב את לבו, על אף שאורח חייו עמד בסתירה גמורה לדרכו של אביו.
• מלבי"ם: ודאי שידע, שהרי ראה את נשיו, כפי שכתוב 'וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה', וייעד לו את הברכות שעניינם עסק בברכות העולם הזה. יצחק הבין שעשו אינו ראוי לקבל את ברכות אברהם.
• הנצי"ב מוולוז'ין: יצחק ידע היטב את מצבו הרוחני של עשו, ועל כן לא הזהיר אותו שלא ישא אשה מבנות כנען, כמו שהזהיר את יעקב. [מוכח מזה שידע יצחק את דברי הקב"ה לאביו אברהם 'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע'].

כו, ב  וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ

מדוע הקב"ה מנע מיצחק לרדת למצרים?

• נכוון אותם לחשוב על ההיתר לצאת מארץ ישראל, באילו נסיבות.
• עד כמה היציאה מהארץ היתה נחוצה.
• פסיקתא זוטרתא: "אמר לו הקב"ה: אתה עולה תמימה, מה עולה יוצאה חוץ לקלעים נפסלה, אף אתה אסור לצאת חוצה לארץ".
• רד"ק: מאחר שבארץ פלשתים, שהיא חלק מארץ כנען, לא היה רעב כמו בארץ כנען, וניתן היה לחיות בה בתקופת הרעב.
• רלב"ג: משום מנהגיהם המגונים, שהיו גרועים יותר מאלו של פלישתים.
• חזקוני: יצחק חשב שגלות מצרים מתחילה. על כך אמר לו הקב"ה 'אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה', אין גלות מצרים מתחילה מעכשיו.
• אלשיך: הואיל ונגזרה גזירה על זרעו של אברהם, שמיד שיכנסו למצרים יתחיל השעבוד, לא רצה הקב"ה שיצחק יירד כעת למצרים ויתחיל השעבוד טרם זמנו.
• ספורנו: הקב"ה אמר לו שלא יירד מהארץ, כדי שיגור בה ויהיה נשיא אלוקים ויקנה בה חזקה להוריש אותה לאחר מכן לזרעו.
• אברבנאל: ירידתו למצרים נאסרה, כדי שתתקיים בו ההבטחה לאברהם, כפי שמבהיר הקב"ה בפסוק הבא: 'כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל', וזה יהיה כאשר 'וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ'.
• כלי יקר: הואיל ובמצרים אין מקום לגילוי השכינה, ואם ירד, הקב"ה לא יוכל לדבר איתו שם בנבואה.

כז, ד  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת

מדוע יצחק רצה לברך את עשו ולא את יעקב?

• בהנחה שיצחק ידע ממצבו של עשו, מה היתה הסיבה לכך?
• מה השפעותיה של ברכה זו?
• רד"ק: יצחק ידע שבנו עשו צריך את ברכתו, משום שהיה איש שדה, ולא היה איש הגון וטוב, בניגוד ליעקב, שהיה איש ישר וצדיק, והושפע מברכת אברהם ולא היה צריך לקבל ברכה מיוחדת. ברכת אברהם חלה עליו ועל זרעו, שירשו את הארץ. יצחק קיוה שבאמצעות הברכה הוא ייטיב את מעשיו.
• רמב"ן: בידעו שעשו הוא הבכור, רצה יצחק לברך אותו שיזכה בברכת אברהם לנחול את הארץ, ולהיות בעל הברית לאלהים.
• בכור שור: יצחק אמר לו שעל המתנה שיתן לו, איש אינו יכול לערער, ודין בכורה אינו קשור למתנה. בכך פעל שעשו לא יפסיד ממכירת בכורתו, והורה לו לעשות לו סעודה, שהרי מכר את בכורתו עבור אכילה אחת, וביקש להשיב לו עבור סעודה.
• אור החיים: התנהגותו של עשו מאד הכאיבה ליצחק, וחשב שבאמצעות הברכות יצליח להשפיע על עשו להיטיב מעשיו.
• רש"ר הירש: יצחק לא חש במצבו הרוחני האמיתי של עשו, וקרא לבנו הבכור, כדי לברכו ולמנות אותו למנהיגו ומדריכו של בית אברהם לעתיד.
• רבי יעקב קמינצקי: יצחק רצה שהברכות יהיו לעשו, וכוונתו היתה לייצר מעין שותפות 'יששכר וזבולון', בין יעקב לעשו, שיעקב יקדיש את חייו לעבודת ה' ועשו ידאג למזונו.