'חויה בשולחן שבת' – דברים תשפ"ה

טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב)

מה היתה כוונת משה רבינו במילים 'טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'?

רש"י: "'טָרְחֲכֶם' – מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין. 'וּמַשַּׂאֲכֶם' – מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים? יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות". 'וְרִיבְכֶם' – מלמד שהיו רוגנים".

רמב"ן: "על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם כמו שפירשתי שם (שמות יח, טו). והזכירן לישראל ברמז. אמר 'טָרְחֲכֶם' כנגד 'והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו' (שם פסוק טז), כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם. והזכיר 'וּמַשַּׂאֲכֶם' כנגד 'לדרוש אלהים' (שם פסוק טו), שהוא ענין תפילה שמתפלל עליהם. 'וְרִיבְכֶם', כפשוטו עניני המשפטים".

אלשיך: "'טָרְחֲכֶם', שאתם מטריחים. 'וּמַשַּׂאֲכֶם', את רוע מידותיכם שהוא על הראשים ודברי רבותיכם. זהו שיעור כללות הענין".

הנס הגדול שבנצחון על עוג

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ (ג, א)

מה מלמדת התורה במילים אלו?

מדרש אגדה: "סיפר בגדולתו וגבורתו של הקב"ה, שגיבור כמוהו מסר בידם".

רמב"ן: "ענין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גבהו וגודלו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כאשר נזכר למעלה (ב, כא) ונלכדה עירו ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר 'כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים'".

ריב"א: "ולמה הכתוב מספר שבחו? כדי להודיע גבורתו של משה וכן הכתוב מגיד שבחו וכח גבורתו של גלית להודיע גבורתו של דוד. וכדי להודיע כי חצי גבורתו לא סיפר הכתוב שאין מספרין בכבוד הרשע".

הנצי"ב מוולוז'ין: "מפרש האיך היו כל כך ערי ממלכה במקום לא רחב כל כך, ושלא כדרך מלכים שאין להם הרבה ערי מלוכה, ובא הכתוב כי הוא נשאר מיתר הרפאים, ובהיות כל א' מהרפאים שמלך, היה לו עיר מלוכה בזה המחוז המשובח, ואח"כ ספו תמו ונשארו כולם ביד עוג".