זהירות מלשון הרע – לפרשת תזריע
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר… (יב, ב)
רבי ישראל סלנטר היה דורש: למה נסמכה פרשת תזריע, העוסקת ברובה בדיני צרעת, שבאים כעונש על עוון לשון הרע, לפרשת שמיני העוסקת ברובה בענייני מאכלות אסורות?
ללמדנו שכשם שבני אדם נזהרים מאכילת מאכלות אסורות, שלא לאכול חזיר ובעלי חיים שאינם כשרים, ומתרחקים מהם, כך גם מלשון הרע יש להיזהר ולהתרחק מאוד, משום ששניהם שווים בחומרתם שהם 'לאו' בתורה, ויש להיזהר מזה כמו זה.
לשון הרע הוא עוון חמור ביותר. בכל דיבור של לשון הרע עוברים על כמה לאוים, ואדם מטמא את נשמתו כמו מאכלות אסורות.
עוד הוסיף ואמר, שאם בני אדם היו זהירים במה שיוצא מהפה כמו שנזהרים במה שנכנס לפה, היו מנקים עצמם מהרבה עוונות.
