זהירות בממון הזולת

"וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ…" (ה, ז)
בפסוק זה כותבת התורה את דינו של מי שנמצא שגזל את רעהו. בשלב החרטה והתשובה, הוא מתוודה על חטא הגזילה ובשלב הבא, עליו להשיב אותה לנגזל.
מדוע פותח בלשון רבים (והתוודו) ומסיים בלשון יחיד (והשיב)?
רבי זלמן סורוצקין מבאר שההסבר לשאלה זו טמון בהנהגות של הרבה בני אדם. אנשים רבים מוכנים להתוודות על חטאיהם כשהם מתגלים בקלונם, ועל כן כתוב "והתוודו" בלשון רבים.
עם זאת, מעטים הם האנשים מבין המתוודים, שגם משיבים את הגזילה בפועל, ועל כך נאמר "והשיב", בלשון יחיד.
נהיה תמיד מבין הזהירים, שאינם מגיעים למצב הגזילה.