וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים… וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר, מדוע פעמיים ויאמר
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם (ג, יד)
מדוע כתבה התורה באמצע הפסוק שוב את המילה 'וַיֹּאמֶר'?
פסיקתא זוטרתא: "אמור להם: אני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד ארבע מלכיות, ד' אותיות כנגד ד' גליות, אמר לפניו: ריבונו של עולם, דייה צרה בשעתה, מה לי לבשרם על שאר גליות? מיד 'וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם', על גלות מצרים בלבד ד' מאות שנה כנגד אותיות אהיה".
הדר זקנים: באמירה הראשונה אמר הקב"ה למשה: שמי 'אֶהְיֶה', וביאור השם 'אֶהְיֶה' זה 'אֲשֶׁר אֶהְיֶה'. לאחר מכן פנה אליו שנית הקב"ה 'וַיֹּאמֶר' ואמר לו: אל תחשוב ששמי הוא 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה', ואמר לו: 'כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'.
אלשיך: בתחילה אמר הקב"ה למשה 'אֶהְיֶה', אני איתך, גם כשתגיע לדבר עם פרעה. לאחר מכן אמר לו אמירה נוספת, ופתח במילה 'וַיֹּאמֶר' שמורה על תחילת ענין נוסף, שאם ישאלו בני ישראל ויחששו שמא לא יגאלו, על כך ישיב להם שבא בשליחותו של הקב"ה, 'אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'.
