וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ (כה, כא)
מדוע כתבה זאת התורה, לאחר שנכתב לעיל פסוק טז 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ'?
רש"י: "לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת'. ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחילה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר 'וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן', ואחר כך 'וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה'".
חזקוני: לאחר שכתבה התורה 'בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ', הזהירה בפסוק שאחריו שינהגו קדושה בארון, משום שלוחות העדות נתונות בו. בפסוק זה נכתב עיקר הציווי של הלוחות שבארון.
רבי חיים פלטיאל: כפל הלשון מלמד ששני לוחות עדות יונחו בארון, לוחות ושברי לוחות, כפי שכתוב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן', מלמד שלוחות ושבריהן מונחים בארון, ולכן הארון צריך להיות גדול יותר.
הדר זקנים: "בא ללמדנו לתת הלוחות בארון קודם שתשיב את הכפורת".
אור החיים: התורה חזרה על לשונה, להדגיש שהלוחות יהיו מונחים בארון לעולם, ולא ייצאו משם.
