הריגת הבל בשדה
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (ד, ח)
מדוע ציינה התורה את המיקום שבו הרג קין את הבל?
הרמב"ן אומר שהמילים 'וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה', מלמדות שתוכן השיחה שפתח בו הפסוק 'וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו', היתה הצעת קין להבל לצאת לשדה. קין פיתה אותו לצאת לשדה, כדי להרגו הרחק מהוריהם.
ומוסיף בכור שור שקין פעל בערמה, כשהבל חשב שקין התפייס עימו והסיח דעתו מלהישמר ממנו. קין ניצל את היסח הדעת של הבל, בעת שהיו בשדה והרג אותו. הוא דאג שלא יורגש שעומד להרוג את הבל. כשהתהלכו בשדה באוירה נעימה, תוך כדי שיחה ידידותית, באחווה ורעות, התחכם וקם עליו במקום בקע באדמה. אור החיים מוסיף שקין רצה שמיתת הבל לא תורגש, שייראה שנבלע באדמה, שכביכול היא הרגה אותו ולא קין.
רבי זלמן סורוצקין מבאר שהתורה ביקשה לציין שקין לא הרג את הבל בסמוך למקום הקדוש שבו הקריבו קרבן, אלא בריחוק מהמקום ההוא, מפני שחש בקדושה, בקרבת האלוקים האופפת את מקום העלאת המנחה, ועל כך משבחת אותו התורה.
