הורדת העדי

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה… וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ… (לג, ה)

מאחר שמעצמם הסירו 'עֶדְיָם', מדוע הורה לו ה' 'הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ'?

בכור שור: הם לא שמו אותו במקום בולט ונראה לעין, אלא תחת בגדיהם. על כך אמר להם הקב"ה שיורידוהו לגמרי, וינהגו מנהג אבלות על מה שעשו, שיתגלגלו רחמיו עליהם.

חזקוני: "אף על פי שמכבר לא שתו עדיים הזהירם, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים".

ר' יוסף קרא: המילה 'עֶדְיוֹ' בפסוק הקודם מוסבת על הבגדים שלבשו בעת מתן תורה. הוראת ה' 'הוֹרֵד עֶדְיְךָ' מתייחסת לכתרים שניתנו להם כשאמרו 'נעשה ונשמע', שפרקו אותם מלאכי חבלה כשעבדו לעגל.

דעת זקנים מבעלי התוספות: הם הורידו עדיים באופן זמני, והתכוונו להחזירם. על כך נאמר להם 'הוֹרֵד עֶדְיְךָ', לגמרי, שלא ישובו להחזירם.

כלי יקר: היו 2 מיני עדי: א. שבהם התקשטו. ב. כתרים שקשרו להם המלאכים בחורב כשאמרו נעשה ונשמע. כששמעו שאמר הקב"ה 'כי לא אעלה בקרבך', חשו כמנודים והתאבלו 'ולא שתו איש עדיו', מדובר בעדי האישי והמיוחד לכל אחד לפי עושרו. הם קיבלו עליהם תשובה, כפי שכתוב 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב'. אבל את שני הכתרים שקיבלו בחורב לא פרקו, משום שהיה נראה להם כפריקת עול התורה, כביכול אומרים: אין לנו חלק בתורה ובכתרה, ולכן נאמר להם שנית 'ועתה הורד עדיך מעליך', אפילו שני כתרים אלו.