כז, א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל
האם יצחק ידע ממצבו הרוחני של עשו?
יש בכך 2 דעות מרכזיות:
א. דעת רוב המפרשים, שיצחק ידע היטב. ויש כמה ביאורים מדוע בירך אותו. רד"ק מבאר שרצה לברכו, כדי לנסות להשפיע עליו להיטיב את דרכיו. הספורנו מבאר שיצחק הכיר את גודל רשעו של עשו, אך לא ידע את כל עוצמת רשעותו.
והאלשיך סובר שהוא ידע את מצבו הרוחני ובגלל שלא היו לו הרבה זכויות ומצוות, ביקש ממנו יצחק שייצא לצוד לו ציד, כדי לזכות אותו במצות כיבוד הורים.
ב. לעומתם, רשב"ם סובר שמרצונו של יצחק לתת לעשו את הברכות אנו למדים שכנראה הוא לא ידע על מצבו הרוחני האמיתי. ורש"ר הירש מוסיף, שיצחק לא הבחין במעשיו ובמצבו הרוחני האמיתי של עשו, למרות שהיו לו כמה "תמרורי אזהרה" בדרך, אחד מהם נישואי עשו לשתי נשים מבנות חת. דבר זה אמור היה לפקוח את עיני יצחק, ולהראות לו את בנו הבכור כפסול גמור לתפקידו. למרות זאת, כוחו של עשו כש"ציד בפיו" היה כה גדול, עד שהצליח לשים מסוה על פניו ועלה בידיו להטעות את אביו ולגנוב את לבו, על אף שאורח חייו עמד בסתירה גמורה לדרכו של אביו.