דבר תורה לפרשת חיי שרה – אומנות הבשורה – סדר הדיבור

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע… וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (כג, ב)

פרשתנו פותחת בפטירתה של שרה. רש"י עומד על סמיכות הפרשיות לעקידה, בסוף פרשת וירא ומבאר: "לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה".

רבי ירוחם ליבוביץ מאיר מכאן יסוד חשוב: אין די באמירת תוכן נכון, אלא יש לתת את הדעת על סדר הדברים. השליח שבא לבשר לשרה ידע אמנם שיצחק ניצל וחי, אך שגה בסדר מסירת השמועה. תחילה תיאר בפניה כיצד בנה הועלה על גבי המזבח ועמד להישחט, ורק לבסוף סיים בסוף המעשה. אולם בעודו מדבר, שניות בודדות לפני שהשמיע את ההצלה, "וכמעט שלא נשחט", נחרד ליבה הטהור של האם הגדולה, ופרחה נשמתה.

אילו היה מקדים השליח ופותח בבשורה המנחמת: "יצחק חי ושלם עמנו", ורק לאחר מכן מגולל בנחת את גודל הניסיון שעבר, היתה שרה נותרת בחיים. התוכן היה זהה, אך סדר המילים חרץ גורל. סדר הדברים היוצאים מפינו אינו ענין תחבירי גרידא, אלא שאלה של אחריות נפשית לחיי הזולת. כוח הדיבור אינו נמדד רק באמיתות המסר, אלא בזהירות שבה הוא נאמר באוזני השומע.

בעת מסירת הודעה מורכבת או מבהילה (כגון בשורת פציעה קלה, איחור של ילד או תקלה), יש לפתוח תמיד במילת ביטחון מפורשת ("הכל בסדר עכשיו", "ברוך ה' כולם בריאים ושלמים"), ורק לאחר שהוסר החשש לפרט את השתלשלות האירועים.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6