וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם (לד, ה)
מה פשר שתיקתו של יעקב נוכח המעשה הנפשע?
אברבנאל: החריש משום שרצה להיוועץ בבניו כיצד להגיב כראוי. הוא נמנע מלשלוח לקרוא להם או להודיעם על שאירע, מחשש שיבינו את הדברים שלא כהלכה ויגיבו בהתאם. לפיכך העדיף לספר להם בעצמו, והמתין בשתיקה עד שובם. בשעות משבר או כשנדרשת העברת מידע מורכב וטעון, אין להסתפק בהודעה חפוזה שעלולה להתפרש שלא כהלכה.
ספורנו: יעקב נמנע מלריב עם אנשי שכם בטרם שבו בניו, כדי שבניו לא ייכנסו למריבה עמם מבלי שיידעו מראש שעליהם להישמר מפניהם. הורה ומנהיג אחראי אינו פועל מתוך דחף רגעי כשתגובתו עלולה לחשוף את בני ביתו לסכנה מבלי שנערכו אליה.
רש"ר הירש: שתיקתו של יעקב מגלה את מצבו כאדם ישיש, בסביבות גיל 97. אילו יכול היה לפעול בדרך הצדק ובתוכחה, ודאי לא היה שותק. אולם משהבין שכל בקשה להשיב את בתו שנטמאה תיפול על אוזניים ערלות, היה זקוק לכוחותיהם של בניו הצעירים. גדלותו של אדם ניכרת גם ביכולתו להכיר במגבלות גילו וכוחו.
שתיקת יעקב בפרשת דינה אינה ביטוי של חולשה, אלא שתיקה רועמת של אחריות, שיקול דעת ותבונה, המלמדת שאיפוק ברגע הנכון הוא תנאי לפעולה נכונה בהמשך.
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6