דבר תורה לפרשת האזינו – עוגן בסערה – יישוב הדעת קודם לכל

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם  (לב, כ)

רש"י: אמון לשון אמונה, כתרגומו. אמרו בסיני (שמות כד, ז) 'נעשה ונשמע', ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל.

הכיצד ייתכן שדור דעה, שניצב זה עתה במעמד הר סיני המרומם, צנח כהרף עין אל תהום העבודה הזרה?

השאלה מתעצמת נוכח דברי חז"ל אודות היצר הרע, שאינו "תוקף" בבת אחת, אלא "היום אומר לו עשה כך, ולמחר עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה" (שבת קה ע"ב). כיצד נשברו כאן כל שלבי ההדרגה?

מבאר רבי חיים שמואלביץ, ששורש המפולת טמון בכלי נשק הרסני ומיידי: ערעור הביטחון והטלת מבוכה. כשהראה להם השטן דמות מיטתו של משה הנישאת באוויר, נתקפו ישראל חרדה עמוקה ואיבדו את עשתונותיהם. במצב של בהלה ואיבוד משענת, ניטל שיקול הדעת ונשמטת הקרקע מתחת לרגלים. ואז מסוגל היצר להפיל את האדם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ללא כל הדרגה.

נמצאנו למדים, כי סכנת הבלבול גדולה מסכנת הפיתוי. בדורנו, המאופיין בסערות רוחניות וספקות תכופים, חובה עלינו לאמץ את מידת המתינות ויישוב הדעת, המהווים את חומת המגן הבצורה ביותר של הנפש.

שמירת יישוב הדעת והמתינות בשעת משבר אינה רק תכונה נפשית יפה, אלא עמוד התווך של כל חוסננו הרוחני.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://did.li/gq4ZH