דבר תורה לפרשת בראשית – לצמוח בלי לדחוק

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ (א, יב)

במסכת חולין (ס ע"א) מאירים חז"ל רובד עמוק במעשה הבריאה: כשציווה הקב"ה על האילנות לצאת "לְמִינֵהוּ", נשאו הדשאים קל וחומר בעצמם ואמרו: ומה אילנות, שאין דרכם לצאת בערבוביא, נאמר בהם "למינהו", אנו שדרכנו לצאת בערבוביא, על אחת כמה וכמה. מיד עמדו ויצאו כולם איש איש על מקומו ולמינו.

לקח מוסרי חשוב למד מכאן ה'סבא מסלבודקא'. באחת הפעמים, כשביקש למסור שיחת מוסר בהיכל הישיבה, נדחקו התלמידים בלהט נעורים וצבאו זה על גב זה כדי להתקרב לרבם ולשמוע את דבריו. מראה זה לא נשא חן בעיניו. פנה אליהם ה'סבא' בתוכחת אהבה ואמר: הביטו בעשבי השדה, אף שטבעם לצמוח בערבוב ובדוחק, השכילו לעצור ולהכיר את מקומם ולעשות מרווח זה לזה מתוך שמירה על הגבולות.

ומכאן נלמד קל וחומר לנפש: אם בצמחים כך, באדם על אחת כמה וכמה. חובה עלינו להקפיד על כבוד הזולת, לבל נדחוק את רגלי חברנו, גם לא לשם התעלות רוחנית ורדיפה אחר קדושה. הסדר וההתחשבות אינם חולשה, אלא יסוד בבנין הבריאה. הקפדה על סדר, תור, מרווח אישי ודיבור בנחת בכל מקום אינו ענין של נימוס חיצוני בלבד, אלא יישום ישיר של סדרי בראשית.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6