דבר תורה לפרשיות ניצבים-וילך – כשהקלה שבקלות פוגשת את החמורה שבחמורות

הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (כט, כח)

אחד היסודות הגדולים בעבודת ה' הוא העלמת שכרן של מצוות. כפי שביארו חז"ל, נמנעה התורה מלגלות את מתן שכרן וטעמיהן של רוב המצוות, כדי שלא יבוא אדם לברור לו מצוות ששכרן מרובה ויזניח את אלו ששכרן נראה פעוט בעיניו.

לצד זאת, ב"ים הנסתרות" פרסמה התורה במפורש את שכרן של שתי מצוות בלבד. שכרן הברור הונח על כף המאזניים: מחד גיסא, מצוות 'כיבוד אב ואם', החמורה שבחמורות. ומאידך גיסא, מצוות 'שילוח הקן', הקלה שבקלות, שאינה דורשת מאמץ או השקעה, פרט לאיסוף ביצים או גוזלים ושילוח האם. ובשתיהן נאמר שכר זהה לחלוטין: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". השוואה זו באה ללמדנו שלפני הקב"ה, כל המצוות כולן נחוצות ושוות בערכן.

על פי יסוד זה מאיר בעל ה'כתב סופר' את הפסוק באור מיוחד: 'הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ', הקב"ה העלים והסתיר את שכר המצוות. אולם 'וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ', רק שתי מצוות התגלה שכרן: האחת נוגעת "לָנוּ" – שילוח הקן, המוטל על האדם עצמו. והשניה נוגעת "וּלְבָנֵינוּ" – כיבוד אב ואם, המוטל על הבנים כלפי הוריהם.

וכל זאת מדוע? "לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", כדי שנקיים את כל המצוות בתמימות ובשלמות, מתוך ידיעה שכולן חטיבה אחת של רצון הבורא.

באמצעות שתי מצוות שונות בתכלית, לימדה אותנו התורה שבעולמו של מקום אין סרגל מידות אנושי שיכול לאמוד שווי של מעשה טוב. תפקידנו אינו למיין ולדרג, אלא להתמסר באהבה לעשיית

"כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

 

 

 

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://did.li/gq4ZH