גליון תורתך שאלתי מס' 219 לפרשת מקץ תשפ"ו

מא, א  וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

'מִקֵּץ שְׁנָתַיִם' לאיזה אירוע?

• חזקוני: נגזר עליו להיות חבוש בבית הסוהר במשך עשר שנים. [מתנות כהונה בביאורו על מדרש רבה (פט, ג), מבאר שנגזרו עליו עשר שנים משום שהוציא דיבה על עשרת אחיו] המילים 'מִקֵּץ שְׁנָתַיִם' מתייחסות לתום שנתיים, לאחר עשור לגזירה זו.
• רבינו בחיי: הכוונה לשנתיים לפתרון חלום שר המשקים והאופים.

מא, ט  וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:

"אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם", לאילו חטאים התכוון שר המשקים?

• מדרש שכל טוב: "שהיו הכל מרננים עלי, ואמרו חטא משקה מלך מצרים".
• ריב"א: א. שנמצא זבוב בכוס פרעה, ב. שלא שפך את היין.
• בכור שור: דיבר על שני חטאים: א. שהקציף את המלך. ב. ששכח את יוסף, למרות בקשתו שיזכור אותו.

מב, ג  וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:

"וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה", מדוע הוסיפה התורה את המילה 'עֲשָׂרָה'?

• רבי זלמן סורוצקין: ללמדנו שהעונש שקיבלו הגיע לכל עשרת אחי יוסף, כולל ראובן, שלא נכח והשתתף במכירתו, משום אחריותו בחלקו שעזב אותו בבור עם הנחשים, בעת שהלך לשמש את אביו, או "לשקו ותעניתו".

מב, ו  וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:

"הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ", מדוע יוסף עסק בכך בעצמו?

• פסיקתא זוטרתא: "לא רצה למנות אחר על המכירה אלא הוא בעצמו, לפי שידע שעתידין היו אחיו לבא מצרימה, כדי שיכירם".
• רד"ק: יוסף לא עסק בפועל במכירה, אלא היה 'הַמַּשְׁבִּיר', מנהל המכירות, ומאשר את המכירות ואת כמויות הרכש, שמנחה את אנשיו כמה ולמי למכור.
• שפתי כהן: להראות את שפלותו וענוותנותו של יוסף, שלמרות ש'הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ', הוא לא נהג בעצמו שררה, אלא 'הוּא הַמַּשְׁבִּיר'. התורה מראה את רחמנותו, אל מול כפיות הטובה של המצרים, כפי שנאמר 'אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף'.

מב, ז  וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:

"וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל", מדוע האריכו בתשובתם לשאלת יוסף 'מֵאַיִן בָּאתֶם', והוסיפו 'לִשְׁבָּר אֹכֶל'?

• אלשיך: כששמעו האחים את שאלתו התקיפה 'מֵאַיִן בָּאתֶם', חשבו לעצמם שמטרת השאלה היתה לבדוק ברעתם, ועל כך ענו לו 'מֵאֶרֶץ כְּנַעַן', והוסיפו 'לִשְׁבָּר אֹכֶל', כדי לשלול כל מחשבה רעה נגדם.
• רבי זלמן סורוצקין: בתוספת תשובתם, התנצלו האחים מדוע יצאו מארץ כנען, שהרי אסור לצאת לחוץ לארץ, והסבירו שמשום שגבר הרעב, מותר להם לצאת מהארץ.

מג, יב  וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא:

"אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא", איך הסביר יעקב את הטעות?

• רד"ק: יעקב שיער שאולי מוכרי התבואה הניחו את כספם בתוך התבואה לזמן קצר, וכשמדדו אותה, הכסף שהיה מונח עליה נכנס עימה לתוך השק.
• אלשיך: האחים שמו את הכסף בשקי התבואה בעודם ריקים, ועליהם שמו את האוכל בתוך השקים, כשהכסף בתחתיתם. מסיבה זו נמצא הכסף בתוך האוכל רק כשהגיעו לביתם.
• רש"ר הירש: יעקב סבר שיתכן שאירעה הטעות מדוחק העסקים, שהמקבל סבר ששם את הכסף בקופה, ובמקום זה החזיר אותו לשק.

מג, טו  וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף:

"וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף", מה מיוחד בעמידה זו? מדוע מציינת זאת התורה?

• חזקוני: לא דברו איתו מאומה, אלא התראו מרחוק ויוסף לא דבר אליהם, מחמת רחמנות שהיתה לו על בנימין. הם היו סבורים שמחמת כעס על הכסף שנמצא בידו עשה כך ולכן פחדו, כפי שכתוב 'לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ'.
• ספורנו: להדגיש שעמדו לפני יוסף, לפני שהביאו לו את המנחה, ולכן חששו כשהובאו לבית יוסף.
• אלשיך: הם פנו אליו, ולא לממונה על ביתו תחילה, כפי שמקובל. התורה מדגישה שהם חרגו מהנוהג הרגיל, וכבר בתחילה פנו אליו, כדי שתחול תפילת אביהם, שיתן להם רחמים.

מד, א  וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ:

"וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת…", מה היתה מטרת יוסף במעשה זה?

• רד"ק: יוסף עשה את הכל בחכמה כדי להקניטם, ככל שיוכל, מבלתי שירע להם, ושלא יגע לא בגופם ולא בממונם.
• אור החיים: במעשים אלו היו ליוסף שלוש מטרות: א. שיכופר להם עוון הגניבה, שגנבוהו, ולצורך כך חשד בהם, שכתוצאה מהבושה יכופר עוונם. ב. לראות אם ימסרו את נפשם על בנימין, וכך יידע האם האחוה שבה לשרור ביניהם. ג. לרמוז להם את ענין הגניבה, על מכירתו, כדי שיחושו שיש מי שמכיר את מעשיהם, כפי שהראה להם בידיעתו את סדר ישיבתם.

 

 

יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ (מא, לג-לה)

 

דרך העולם שכשהממשלה מכבידה את גזירותיה ומתחילים לקצץ במצרכי היסוד, אזי התושבים כועסים ורוטנים, ואם יגיעו לפת לחם אזי יקללו את ראשי השלטון.

רבי שלמה קלוגר מבאר בספרו 'אמרי שפר' שמסיבה זו נהג יוסף בתבונה רבה: הוא יעץ לפרעה: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים… וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל" – על לקיחת המזון מהאנשים פרעה יהיה אחראי.

ואילו יוסף הותיר לעצמו את חלוקת האוכל, בה אנשים מעריכים את הנותן, ואמר: "יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם".