גליון תורתך שאלתי – לפרשת עקב תשפ"ג
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים (ז, יב)
מה מובנה של המילה 'עֵקֶב'? ומדוע נקטה בה התורה?
אבן עזרא: "כמו 'לעולם עקב' (תהילים קיט, קיב) שכר באחרונה".
רמב"ן: "טעם 'עקב', כמו בעבור, וכן 'עקב אשר שמע אברהם בקולי' (בראשית כו. ה)… כל לשון עקיבה גלגול וסבוב, 'עקוב הלב' (ירמיה יז, ט), 'ויעקבני זה פעמים' (בראשית כז, לו), ענין גלגולין וסבות. וכן אחורי הרגל שנקרא עקב, 'וידו אוחזת בעקב עשו' (בראשית כה, כו), יקראנו כן בעבור היותו מעוגל, כאשר יקרא הלשון אמצע היד והרגל 'כפות' בעבור היותם כמו כפות הזהב".
חזקוני: "והיה עקב תשמעון – בשביל שתשמעון…".
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים… וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ… (ז, יב)
מדוע פותח ברבים, 'עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן', ומסיים ביחיד, 'וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ'?
הברכות נאמרו רק כשכל הציבור מאוגדים בשמירת המצוות, ועל כך כתבה התורה "והיה עקב תשמעון", שישמרו תורה ויהיו מאוגדים בשמירת המצוות, אז "ושמר ה' אלוקיך לך", כל יחיד מתוך הציבור יזכה לשכר המובטח בפרשה. אולם כשכל יחיד דואג רק לעצמו, שיהיה צדיק, ואין הציבור מתאגד לדאוג לשמירת המצוות, באופן זה לא נאמרו הברכות.
לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ… (ח, ב)
מה היה העינוי?
רשב"ם: "זהו עינוי, שאין פת בסלך, וחייך תלויים למרום בכל יום".
וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם (ט, יז)
מדוע הוצרך לתפוש, הלא היו תפושים בידו?
רבי חיים זייציק: למרות שמשה החליט לשבור את הלוחות, רגשי לבו מנעו ממנו להשליך אותם ארצה, לאחר שקיבל ביגיעה כה גדולה. הוא עשה מאמץ לתפוס אותן בידו, שהרי המלאכים רצו לפגוע בו ולשורפו על שבא להוריד את התורה לארץ.
למשה רבינו היה נסיון וצער לגדול להשליכם. הוא נזקק למאמץ נפשי גדול כדי להוציאם מידו ולהשליכם כנגד רגשות לבבו. אך עשה זאת, משום שידע שכך עליו לעשות.
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי… וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יא, יג)
מדוע נכתב שוב, הרי נכתב (דברים ו, ה) 'בכל לבבך ובכל נפשך'?
רש"י: בספר דברים כתבה התורה 'בכל לבבך ובכל נפשך' והזהירה את היחיד. כאן הזהירה התורה את הציבור.
