גליון תורתך שאלתי לפרשת כי תבוא תשפ"ד

להורדת גליון תורתך שאלתי מס' 153 לפרשת כי תבוא תשפ"ד , בקישור https://did.li/xMyIw

 

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ (כו, א)

מדוע נסמכה פרשת הביכורים בתחילת פרשתנו למצות מחיית עמלק?

מושב זקנים: עמלק נקרא 'ראשית', כפי שכתוב 'ראשית גויים עמלק' (במדבר כד, כא) וגם הביכורים נקראים 'ראשית'. יבוא ראשית ביכורים ויאבד ראשית עמלק.

בעל הטורים: בפרשת עמלק כתוב "תמחה את זכר עמלק". עם ישראל הצטוה למחות את זכר עמלק מיד עם כניסתם לארץ. עמלק רצה לעכב את כניסתם לארץ כששלח לספר למלך מצרים שבני ישראל ברחו, ונהג כמו לבן שרצה לעכב את יעקב בבריחתו ממנו. להן מוזכר בפרשת הביכורים במילים "ארמי אובד אבי".

כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ (כו, א)

רש"י: מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה.

מדוע כתוב פסוק שמלמד על  חיוב ביכורים רק לאחר הכיבוש, הרי לפני הכיבוש פטורים, כיון שאי אפשר לומר 'מארצך'?

הגרי"ז סולובייצ'יק: כל שבט זכה בחלקו לפני שחילקו את הארץ לכולם. התורה כתבה את המילה 'מארצך' ללמדנו 'מארצך' של אותו שבט.

 וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (כו, ב)

מדוע כתוב 'פְּרִי הָאֲדָמָה', הרי רוב שבעת המינים הם פרי העץ, ולא פרי האדמה?

פרדס יוסף: החקלאי מניח את הגמי על הפירות מיד כשהפרי מבכר, כשהוא עדיין בוסר, וברכתו עליו 'בורא פרי האדמה'.

רבי חיים קניבסקי: הגדרת 'פרי האדמה' כוללת כל מה שמביאים ביכורים, כפי שאומרים חז"ל: "בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא" (ברכות מ ע"א), הואיל והאילן עצמו גדל באדמה.

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה (כו, ה)

מה הקשר בין רמאות לבן לירידת בני ישראל למצרים?

אלשיך: בני ישראל ירדו למצרים בעקבות יוסף, [שחלם וסיפר לאביו וכו']. יוסף עצמו ירד למצרים משום שאחיו קנאו בו. אם יוסף היה בכור, לא היו מקנאים בו, שהרי בכור נוטל פי שנים. ללא רמאות לבן, יוסף יכל להיות הבכור, שהרי יעקב היה נושא רק את רחל לאשה. בעקבות רמאות

לבן התגלגלה השנאה ליוסף, וכל ההמשך.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (כו, ה)

רש"י: וענית – לשון הרמת קול.

מדוע רש"י נצרך להסביר זאת?

חנוכת התורה: חז"ל אומרים במסכת ברכות שאסור להגביה את הקול בתפילה, משום שהמתפלל בקול נראה שהוא מקטני אמנה, שסובר שאין הקב"ה עונה למתפלל בלחש, וחלילה אינו בוחן לבבות ומחשבות. לפי זה, אם אדם מציין בתפילתו דבר שידוע לכולם, הוא יהיה רשאי להתפלל בקול רם.

בפרשת הביכורים אומר החקלאי: "ארמי אובד אבי", שלבן ביקש במחשבתו לעקור את הכל, וה' הצילנו מידו, שהיה יודע את מחשבתו, ובחן את לבבו.

דבר זה בודאי רשאי לומר בקול רם. ועל כך ביאר רש"י את המילים 'וענית ואמרת', שיהיה זה בקול רם, למרות שחז"ל אמרו שאסור להגביה קולו בתפילתו.

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (כו, ט)

מדוע התורה כינתה את ארץ ישראל בדימויים לחלב ולדבש?

רבי מאיר שפירא מלובלין: דבש דבורים יוצא מדבורה, שהיא שרץ, ואף טבעו להפוך את מה שיש בו לדבש. וכן חלב מגיע מדבר טמא, מדם שנעכר ונעשה חלב. גם ארץ ישראל מסוגלת להפוך רשעים לצדיקים. אמנם הבחירה בידי אדם, אבל זה כוחה, כפי שנאמר 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוק'. התורה רמזה בתואר 'ארץ זבת חלב ודבש', לדברים שהתהפכו מאיסור להיתר, ובהם ארץ ישראל.

 

וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ (כו, טו)

מדוע בביכורים כתוב 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ', (עתיד), ואילו בביכורים כתוב 'אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ', (עבר)?

כפות תמרים: מכאן ניתן ללמוד את ההבדל בין ביכורים למעשר בגר. בביכורים גר מביא וקורא, בניגוד למעשר, שמביא ואינו קורא. משום שבביכורים הקריאה היא לתת לנו, לעתיד, כפי שכתוב במדרש קהלת שלעתיד לבוא הגרים יטלו חלק בארץ. לעומת זאת במעשר האמירה מכוונת על העבר, והגרים שלא קיבלו בעבר, אינם יכולים לקרוא.

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ… כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (כו, טו)

רש"י: "השקיפה ממעון קדשך – עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת 'אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם' (ויקרא כו, ג)".

מדוע רש"י הביא דוקא את ברכת 'ונתתי גשמיכם'?

ילקוט הגרשוני: חז"ל אמרו במסכת תענית: "בעוון  צדקה, שפוסקים ואינם נותנים, גשמים נעצרים". כשאדם מצהיר שקיים את מצות מתנת עניים ואומר: "עשיתי ככל אשר צויתני", הוא מסיר את הגורם לעצירת גשמים. לכן מבקשים שגם הקב"ה יעשה את שהבטיח 'ונתתי גשמיכם בעתם'.

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה (כז, טו)

כל ה'ארורים' כתובים בלשון הווה, למעט 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה', שכתוב בלשון עתיד, מדוע שינוי הלשון?

מעדני שמואל: עבודה זרה זו העבירה היחידה שהקב"ה מצרף בה מחשבה למעשה. כתוב 'אשר יעשה', בלשון עתיד ללמדנו שגם אם רק חושב לעשות יהיה ב'ארור' כבר משעת המחשבה, גם אם בסוף לא עשה.    

וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב (כח, יג)

מדוע התורה כפלה לשונה וכתבה 'לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב', הרי אם יהיה 'לְרֹאשׁ' ממילא לא יהיה 'לְזָנָב'?

רבי יונתן אייבשיץ: חז"ל אומרים במסכת אבות: 'הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים'. הרי שלפעמים טוב להיות זנב, במקום שכולם אריות ואתה לא. וזה מה שהתורה מבטיחך שתהיה לראש לאריות וממילא לא תהיה לעולם זנב.

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ (כח, טו)

מדוע בפרשת בחוקותי נאמרו 49 קללות, ואילו בפרשתנו 98 קללות?

כלי יקר: הקללות שבספר ויקרא נאמרו לפני שבני ישראל קיבלו עליהם את הערבות בשבועה בהר גריזים ובהר עיבל, בניגוד לקללות שבפרשתנו, שנאמרו לאחר הערבות. בפרשתנו, לאחר הערבות, כל אחד מקבל את עוונו ועוון חבירו ולכן נאמרו להם 98 קללות, כפול מהקללות שבספר ויקרא, כנגד עוונו ועוון חבירו.

 

גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת (כח, סא)

במדרש: "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזה – זה מיתת צדיקים". (הובא ביערות דבש ח"א דרוש ד').

והיכן זה נרמז?

מגד ירחים: הכוונה שבכל ספר מחמשת חומשי תורה נכתבה מיתת [לפחות] אחד צדיקים. בספר בראשית – מיתת האבות הקדושים, ועוד צדיקים. בספר שמות – 'וימת יוסף וכל אחיו'. בספר  ויקרא  – מיתת נדב ואביהו. בספר במדבר – מיתת אהרן ומרים. אבל בספר דברים לא נזכרה מיתת שום צדיק.

אמנם כתוב בסוף פרשת וזאת הברכה: "וימת שם משה". יש על כך 2 תירוצים: א. כשמשה כתב את הפסוק "גם  כל  חלי" הוא עוד היה חי. ב. הרי משה רבינו היה עניו מאד, ובודאי לא החזיק עצמו לצדיק.

ועל כך כתב: כל חלי שלא כתוב בספר התורה הזאת, כלומר בספר דברים, זה מיתת צדיקים.