גליון תורתך שאלתי לפרשת חוקת תשפ"ו

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה (כ, א)

מאחר שכתוב 'בני ישראל', ברור שהיו 'כל העדה'. מדוע נכתב 'כל העדה'?

רש"י: ללמדנו שהגיעו עדה שלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.

אור החיים: כשעם ישראל נמצאים במדרגת ישרים וצדיקים הם נקראים 'בני ישראל', וחלילה כשיורדים מכך הם מכונים 'עם' או 'עדה'.

 

יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ (כ, יב)

מה ביאור חטאם של משה ואהרון?

רש"י: שלא דיברו אל הסלע והוציא מים, ומנעו קידוש ה'. אילו היו מדברים אל הסלע, היו רואים בנ"י שיוצא מים מהסלע והיו אומרים לעצמם: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה ובכל זאת עושה מה שאומר לו הקב"ה, ק"ו לגבינו. אולם משה ואהרון לא דיברו אל הסלע, אלא היכו אותו ומנעו קידוש ה' גדול.

בכור שור: הקב"ה אמר להם: 'ודברתם אל הסלע לעיניהם', שהיו אמורים כולם לראות שהמים הגיעו מהקב"ה. אולם הם לא דקדקו בלשונם, ולכן לא באו המים בהכאה הראשונה.

רבינו חננאל: החטא היה שאמרו 'המן הסלע הזה נוציא לכם מים', וראוי היה שיאמרו: 'יוציא ה' לכם מים', כפי שאמרו (שמות טז, ח) 'בתת ה' לכם בערב בשר לאכול…'. וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא. יתכן שחשבו העם שמשה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, ועל כך אמר הקב"ה: 'לא קדשתם אותי' (דברים לב, נא).

רמב"ם: (שמונה פרקים) משה נטה לצד הרגזנות שאמר 'שמעו נא המורים' ועל כך דקדק איתו הקב"ה, שאסור לאדם כמוהו לכעוס לפני בנ"י כשלא ראוי בו הכעס, משום חילול השם, שהרי מתנועותיו ומדבריו כולם למדו.

 

וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר (כ, כח)

מדוע במיתת אהרן הזכירה התורה רק 'מיתה', ולא 'קבורה', כמו שנכתב אצל מרים (לעיל פסוק א) 'ותמת שם מרים ותקבר שם'?

שפתי כהן: משום שנפתחה לו מערה ונסגרה עליו לאחר שנכנס לתוכה. ולכן כתוב 'וימת אהרן שם בראש ההר', ולא כתוב: 'וימת שם אהרן', כפי שכתוב 'ותמת שם מרים'. כביכול הושם בראש ההר והתאווה למות שם. שמצא מטה מוצעת ונרות דולקות.

משך חכמה: משום שהראה להם הקב"ה את אהרן במיטתו, כפי שכתוב "ויראו כל העדה כי גוע אהרן".

 

וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר… (כא, ב)

מדוע משה לא מוזכר כאן?

הנצי"ב מוולוז'ין: כיוון שמלחמה זו התנהלה בדרך הטבע ובכוח התפילה של העם (השגחה פרטית), ולא בניסים גלויים ועל-טבעיים. משה פעל במצבים שדרשו נס חריג שמעבר לכוח אנושי (כדוגמת עוג), בעוד שמלחמות טבעיות הושארו לעם עצמו.

 

וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם (כא, ו)

מדוע שלח הקב"ה את הנחשים?

במדבר רבה (יט, כב): "מה ראה ליפרע מהם בנחשים? לפי שנחש פתח בלשון הרע תחילה ונתקלל ולא למדו ממנו. אמר הקב"ה: יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחילה וייפרע ממספר לשון הרע".

רש"י: "יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד וייפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים".

 

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת… וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל  נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי (כא, ט)

המילה 'והיה' היא לשון שמחה. איזו שמחה היתה בנשיכת הנחש?

משך חכמה: גם מי שהיה חולה במחלה אחרת "מסיבה טבעית", והיה קרוב למיתה, ניצל ע"י הנחש, אם היה ננשך, והתרפא. ולכן כתוב "והיה" בלשון שמחה, ולא "ויהי".

 

בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם (כא, יח)

מי חפר? השרים או נדיבי העם?

מבאר המלבי"ם ש'חפירה' היא עמוקה. 'כריה' היא מועטת. בני ישראל חשבו שהם צריכים הם לחפירה רבה כדי למצוא מים ולפיכך העמידו פועלים מקרב העם, ועל גבם העמידו 'שרים' שישגיחו עליהם.

אולם "במחוקק במשענותם", ברגע שהחלו השרים לחוקק במטיהם באדמה לסמן היכן יחפרו – מיד נבעו המים החוצה.

 

יט, יט. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא

מדוע המילה 'טהור' נכתבה בכתיב חסר, ללא האות ו'?

רבי חיים קניבסקי: ('טעמא דקרא') משום שבפרה אין צורך שהאדם יהיה טהור לגמרי. גם טבול יום כשר בפרה, לכן כתבה התורה 'הַטָּהֹר', לא מושלם.

 

לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת (כ, ה)

מדוע כתבה התורה רק 5 מינים אלו (זרע כולל חיטה ושעורה), מדוע לא מנה גם שמן ודבש?

רבי נתן גשטטנר: טעמו של המן היה 'לשד השמן וכצפיחית בדבש'. לא היה חסר להם שמן או דבש, ולכן לא התלוננו על חסרונם.