גליון תורתך שאלתי לפרשת וישלח תשפ"ה

גליון תורתך שאלתי מס' 165 לפרשת וישלח תשפ"ה

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (לב, ד)   

מדוע כתבה התורה את פרשת שליחת המלאכים לעשו והמפגש איתו?

פסיקתא זוטרתא: "אמר רבי יהונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם, יניח פרשה זו לפניו, וילמוד הימנה טכסיס פיוסים וריצוים".

 

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו (לב, ה)   

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לֵאמֹר'?

רד"ק: יעקב ציוה אותם 'לֵאמֹר' את מה שאמר להם.

מלבי"ם: יעקב שם בפיהם דברים שיוציאו את השנאה של עשו כלפיו על שלקח את הברכות.

 

וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ… (לב, ט)   

מדוע נכתב 'הָאַחַת' בלשון נקבה, הרי 'הַמַּחֲנֶה' הוא לשון זכר?

רש"י: המילה מחנה משמשת גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה. בלשון נקבה, כגון 'אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה', בלשון זכר כגון 'וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה'.

חזקוני: מחנה הוא לשון זכר, כאן קרא לו בלשון נקבה, על שם אחת מהאמהות.

רש"ר הירש: בדרך כלל מחנה הוא לשון זכר, אולם באופן חריג כאן, כשמדובר באבדן חיים ובהשמדה ללא רחמים, מתייחס אליו יעקב בלשון נקבה, באנחה היוצאת מליבו של יעקב, בלשון מסכנות.

 

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ (לב, יג)   

מדוע התורה כפלה לשונה 'הֵיטֵב אֵיטִיב'?

מדרש רבה (עו, ז): "הֵיטֵב – בזכותך, 'אֵיטִיב' – בזכות אבותיך".

הנצי"ב מוולוז'ין: משמעות כפל הלשון 'הֵיטֵב אֵיטִיב', שהטבה שלו תועיל גם לאחרים, תהיה הטבה כפולה.

 

וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים (לג, ג)   

מדוע השתחוה ומדוע שבע פעמים?

מדרש רבה (עח, ח): "למה שבע? על שם 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם'".

מדרש שכל טוב: "נגד הקב"ה היה משתחוה, שיטה לב עשו עליו לטובה".

רבי זלמן סורוצקין: להסתיר מעשו, שלא יראה את צליעתו, כדי שלא ינצל מום זה וילחם בו.

 

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ (לד, א)   

מדוע התורה ייחסה אותה לאמה לאה, ולא לאביה יעקב?

פסיקתא זוטרתא: "מה תלמוד לומר 'בַּת לֵאָה'? להקיש יציאה ליציאה, דכתיב 'וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא'".

רמב"ן: להדגיש שאחיה, שמעון ולוי, בני לאה קינאו את קנאתה ונקמו את נקמתה, כששמעו על המעשה.

אור החיים: כתוב 'וַתֵּצֵא דִינָה', יציאתה היתה משום היותה בת לאה. אילו היתה בת רחל לא היתה יוצאת.

 

וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם (לד, ה)    

מה פשר ומשמעות שתיקתו?

רד"ק: שלא פרסם זאת בעיר ולא התרעם עד בואם, וגם כשיצא חמור לדבר עמו החריש מלענותו, אמר לו שימתין עד שיבואו בניו.

ספורנו: יעקב נמנע מלריב עם אנשי שכם לפני שבניו שבו, כדי שבניו לא יכנסו למריבה איתם, ללא שיידעו לפני כן שעליהם להישמר מהם.

 

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ (לד, יז)    

מה היה ההיתר של שמעון ולוי להרוג את אנשי שכם?

רמב"ם (הלכות מלכים פ"ט הי"ד): בני נח התחייבו בדינים, להושיב דיינים, והיו צריכים לשפוט את שכם על מעשה דינה, ומשלא עשו כן, התחייבו כולם במיתה.

דעת זקנים מבעלי התוספות: בני יעקב לא רימו, שהרי אנשי שכם הצטערו והתחרטו על המילה ועל כן הם הרגו אותם.

אברבנאל: בני נח היו מוזהרים על העריות ועל הגזל, ושכם שכב עם דינה בגזל, ואנשי העיר לא מיחו בידו ועל כן התחייבו כולם מיתה.

אור החיים: בני יעקב התכוונו להרוג רק את שכם, בעל העבירה, אולם כל בני העיר עמדו בפרץ כנגדם וניסו למנוע מהם מלהרוג את שכם, והוכרחו בני יעקב להרוג את כל תושבי העיר, מדין רודף.

 

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם (לה, ב)    

מדוע דרש מהם להחליף את בגדיהם?

רש"י: מחשש שמא יש בידיהם כסות של עבודה זרה.

רד"ק: משום שבגדיהם נטמאו, כמו גם השמלות שהפשיטו מהחללים ולקחו מבתיהם.

משך חכמה: על פי ביאור רמב"ן, ששמרו תורה רק בארץ ישראל, יתכן שבחוץ לארץ לבשו בגדי שעטנז. יעקב אמר להם להחליף את בגדיהם שהיה בהם שעטנז.

 

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ (לה, ט)    

במה הקב"ה בירך את יעקב?

מדרש רבה (פא, ה): "מהו ברכה ברכו? רבי אחא בשם רבי יונתן אמר: ברכת אבלים ברכו".

רד"ק: ששינה את שמו, כפי שכתוב בפסוק הבא 'כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל'.

 

וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי… לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ (לה, יב)   

מדוע חזרה התורה שלש פעמים על הנתינה?

פסיקתא זוטרתא: "ג' נתינות כתוב כאן, כנגד אברהם ויצחק ויעקב".

מדרש שכל טוב: "שלש נתינות כתובות כאן, כנגד שלש ארצות יהודה, ועבר הירדן, והגליל".

רבי זלמן סורוצקין: הקב"ה הבטיח לו את כל שלושת הדברים של עם עצמאי: א. גוי – בנים, שיחיו כיחד, כעם אחד. ב. שייצאו מהען הזה מלכים. ג. ארץ מיוחדת, לשבת בה.

 

לה, טז  וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ (לה, טז)   

מה ביאור המילים 'כִּבְרַת הָאָרֶץ'?

מדרש רבה (פב, ז): "אמר רבי אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי, רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא".

פסיקתא זוטרתא: "שהחמה בעולם והארץ נכברת ככברה".

מדרש שכל טוב: "'כִּבְרַת' לשון ריבוי, ודומה לו 'וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ'… כלומר עדיין היה רוב הארץ להלוך כדי לבוא אפרתה".

רד"ק: מרחק מהעיר, בשם 'ברה', שיעור מהלך מהעיר עד מקום שסועדים בו הולכי דרכים, כדוגמת 'וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם', כ' משמשת לכ' הדימיון, כמו כעשרים איש, כאלפים אמה.