גליון תורתך שאלתי לפרשת בלק תשפ"ד

להורדת קובץ גליון תורתך שאלתי לפרשת בלק, בקישור https://did.li/8EkgT

 

וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ג)

מדוע מואב פחדו מבני ישראל?

חזקוני: "כשראה שלא החזירו ישראל למואב את מה שכבש סיחון מהם אמר בלבבו יש להם כח לישראל ורשות לפשוט ידם עלינו והם לא ידעו כי קנאו ישראל ע"י סיחון".

רמב"ן: "שהיה מואב קטן בגויים, כי איננו עם קדמון כמו הכנעני והאמורי וזולתם מבני נח, ויגורו מאד מפני העם שהיו רבים מאד מהם כי פרו וישרצו ויעצמו מהם".

הכתב והקבלה: חששו ממשה. הם חשבו שמצליח להנהיג את עם ישראל בדרך של כשפים.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ (כב, ט)

מדוע הקב"ה פנה אל בלעם ושאל 'מי האנשים האלה', וכי לא ידע מיהם?

אבן עזרא: רצה לפתוח איתו בדיבור, כשם שפנה לקין ושאל: 'אי הבל אחיך' (בראשית ד, ט), על אף שידע היטב שהרג את הבל.

רבי חיים פלטיאל: "לפיכך נתגלה אליו פעמים רבות, לפי שגלוי וידוע לפניו מגיפה של פעור ובעבור זה הזהירו שלא לקללם, כדי שלא יאמרו קללת בלעם עושה פירות".

רש"ר הירש: "שאלה זו מוכיחה שהיתה זו התערבות אלוהית שבלעם עצמו לא ציפה לה כלל. כל ימיו שיחק משחק וערך הצגה לבני דורו, והנה לפתע המשחק הפך למציאות של אמת – בניגוד לצפוי, וכנראה גם בניגוד לרצוי".

אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה (כב, כ)

לאחר שאמר לו: 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם' (לעיל פסוק כב), מדוע בפעם השניה (בפסוק זה) הסכים שילך איתם?

חזקוני: הקב"ה אמר: אם הם כל כך שוטים, שבאו בפעם השניה לקרוא לך, לאחר שאמרתי לך 'לא תלך עמהם', אזי 'קום לך אתם', שיראו שלא יועיל להם.

דעת זקנים מבעלי התוספות: "פירוש, אם אתה סבור להשתכר בהליכתך 'קום לך אתם', ואל תאמר שהפסדתי שכרך. ואך ידוע תדע כי 'את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר', על כרחך".

רבינו בחיי: 'לא תלך עמהם' כדי לקלל, אך 'אם לקרוא לך באו האנשים', לקריאה בלבד אזי תלך עמהם, 'קום לך אתם' על מנת שלא לקלל. 'ואך את הדבר אשר אדבר אליך', גם אם יגיד לך לברך אותם.

וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא (כב, כב)

מדוע הקב"ה כעס עליו?

חזקוני: "שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות, כדכתיב 'אם לקרא לך…' והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקב"ה שילך הוא, ודוגמא זו מצינו במרגלים 'שלח לך אנשים', וגלוי וידוע לפניו שלא היה בדעתו של הקב"ה שישתלחו".

ר' חיים פלטיאל: "אמר לו שילך אתם בחברותא, ולא בייחוד וכן מצינו 'וילך שפי', והוא לא עשה כן, אלא הלך לבדו, דכתיב 'כי הולך הוא'".

רש"ר הירש: מדקדק מלשון הפסוק, שלא כתוב 'כי הלך', אלא 'כי הולך הוא', שמורה על הליכה מתמדת בכל מקום עם שליחי בלק, שהתיר לעצמו ללכת עמהם. אך הוא לא רק הלך עמם בדרך, אלא 'הולך הוא', הוא היה 'מהלך' ושואף למטרתו. למרות האזהרה האלוקית הברורה הוא היה סבור ביהירותו שיוכל להשיג את מטרתו.

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן (כב, כח)  

מדוע הקב"ה עשה נס, שהאתון תפתח את פיה לדבר עם בעליה ככל אדם?

כתוב במשנה (אבות ה, ו): 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן… ופי האתון', מדוע פי האתון נבראה דוקא אז?

יתרונו המשמעותי של האדם על פני הבהמה הוא הדיבור. אם האדם מקדש את דיבורו, הוא ראוי ליתרון זה, אך אם מחלל את דיבורו, נמשל כבהמה. כשבלעם רצה לחלל את כח דיבורו ולקלל בו את ישראל פתח ה' את פי האתון, לרמוז לו שבהנהגה שכזו, גם לבהמה ראוי שיהיה כח הדיבור, ואין יתרון לבעל הלשון!

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (כג, א)

מדוע ביקש לבנות 7 מזבחות ועליהם להקריב 7 פרים ואילים?

בכור שור: "כדי להרבות ריצוי, אולי יתעשת וירצה שיקללם".

חזקוני: "כדי להכריע שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים עד משה: אדם, הבל, נח, אברהם, יצחק, יעקב, משה, כדי להציל בהם ארץ שבעה עממים וכנגדם נשא משלו שבע פעמים. שבעה פרים ושבעה אילים כך מנהג דברי בני אדם וגם בתורה מצינו בכמה ענינים שבעה שבעה".

בעל הטורים: "וכן עשה איוב (איוב מב, ח), כי כן מנהג בני נח להקריב ז' ז' כנגד ז' מצות שלהם".

וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ (כה, ז)

על אף שבסיום פרשתנו נכתב מעשה פנחס וזמרי, מדוע התורה משבחת אותו על כך רק בתחילת הפרשה הבאה?

פנחס פעל בקנאות רבה. בשעת המעשה מספרת התורה אודות המעשה של פנחס, אך לא ניתן היה עדיין לדעת מה היו מניעיו, האם מיראת שמים או חלילה ממניעים אחרים. לצורך בירור מה הניע אותו לפעול, נדרש פסק זמן ללמוד את הנושא.

בפרשה הבאה, לאחר שנעשה הבירור, התורה מעידה שמניעיו היו טהורים, כפי שכתוב 'בְקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְתוֹכָם וְלֹא כִלִיתי אֶת בְנֵי יִשְרָאֵל בְקִנְאָתִי'.