גליון תורתך שאלתי – לפרשיות בהר – בחוקותי תשפ"ה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, א-ב)

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

החיד"א: עיקר טעם מצות השמיטה, לחזק ולהשריש האמונה והבטחון בה', שהכל ממנו יתברך. כשישבות מעבודת האדמה, יווכח האדם לדעת שלא כוחותיו ועמלו מצמיחים לו את פרי הארץ ואז ישליך יהבו אל ה' ויהיו עיניו נשואות אליו תמיד, שיספק לו די מחסורו. השמיטה והתורה, הן סיבה ותוצאה. ע"י מצות שמיטה יבואו לידי אמונה ובטחון ויגבירו את לימוד התורה ומצוותיה.

וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר (כה, ה)

מה ביאור המילה 'נְזִירֶךָ'?

בכור שור: "כשם שהתבואה הבאה מן גרגרים הנושרים בלא חרישה וזריעה קרויים 'ספיח', כן הענבים הבאים בכרמים בלא זימור ובלא תיקון קרויים 'נזירים'. ועל שם שהבעלים נפרשים מהם ומניחים אותם קורא אותם 'נזירים'.

כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ (כה, מ)

מה ההבדל בין שכיר לבין תושב?

חזקוני: "שניהם שכירים, אלא ש'שכיר' הוא שכיר יום, ו'תושב' הוא שכיר שנה, וכשם ששכיר יום אי אתה יכול לשעבדו עבודה קשה בעיניו, שהרי יחזור בו מיד, דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום, כך תושב לא תעבוד בו עבודת פרך ולא יהא חלוק בינו ובין השכיר".

לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ  (כה, מג)

רש"י: אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה ואינך צריך, עדור לי תחת הגפן עד שאבוא…

מדוע נאסר לצוות לעשות עבודות שלא לצורך, אם העבד אינו יודע מכך?

ר' חיים שמואלביץ: איסור עבודת פרך בעבד עברי אינה אזהרה רק מפני עבודה קשה, אלא איסור על עבודה מיותרת שאין האדון זקוק לה, משום שיש בכך זלזול בכבוד העבד העברי.

זה פסול משום שהאדון מסתכל על העבד כבזוי ומושפל, במקום לכבד אותו ולהחשיבו. האדון בלבו פנימה יודע שאינו צריך לעבודה זו, והרי הוא מזלזל בעבדו בלבו, ואף דבר זה אסרה תורה, כי חייב האדון לכבד את עבדו העברי ולהחשיבו אף בתוככי לבו.

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)

מדוע כתוב 'בְּחֻקֹּתַי', בלשון רבים?

אור החיים: א. רמז לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ב. לשון רבים מורה על שני עיתים, יום ולילה, שצריך אדם לקבוע עתים ללימוד תורה ביום ובלילה. ג. ללמדנו שבלימוד תורה יש שתי מצוות – ללמוד בעצמו, ללמד אחרים.

 

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ (כו, ה-ו)

לאחר שנכתב 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע נכתבה ברכה נוספת על השלום – 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ'?

אור החיים: שהברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו.

ועדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש.

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ו)

הסדר צריך להיות שונה, יש להקדים 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ל'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?

ביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי? כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.

 

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ (כו, ח)

מה ביאור החשבון, הרי כי ישאלך-5 רודפים 100 היחס 1:20, ואילו כשמאה רודפים רבבה, היחס הוא 1:100?

רש"י: "אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".

בכור שור: ככל שכמות הרודפים גדלה, כך כמות האויבים שיפחדו מכם תגדל, משום שיחשבו שאתם באים להילחם בהם עם צבא גדול יותר.

דעת זקנים מבעלי התוספות: כשהתורה כותבת 'וּמֵאָה מִכֶּם' כוונתה שמאה מנינים של חמישה (כלומר 500 איש) 'רבבה ירדופו', ירדפו אחר רבבה, והיחס נשאר 1:20.

חזקוני: היחס האמיתי הוא 1:20, כלומר שאחד רודף עשרים, אולם כשהם באגודה אחת, אזי היחס יגדל באופן משמעותי, שאחד ירדוף מאה, שהרי גדולה זכותם של הרבים.

 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב)

מדוע נכתבה פרשת ערכין לאחר הקללות?

כלי יקר: "סמך פרשה זו לקללות לומר שישראל נודרים בעת צרה כיעקב שהיה נודר בעת צרה ליתן מעשר מכל".

רבי מאיר שפירא מלובלין: יהודי שקורא את הפרשת התוכחה עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה. התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.