גליון פרשת במדבר תשפ"ד

קישור להורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת במדבר

https://did.li/L2KTY

 

בְּנֵי נַפְתָּלִי תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים… (א, מב)

מדוע רק בנפתלי כתוב 'בני', בניגוד לשאר השבטים, שבהם כתוב 'לבני'?

רבי חיים פלטיאל: משום שרוב ילדיו היו בנות. ולכן בירך אותו יעקב בלשון נקבה – איילה שלוחה, משום שיצאה ממנו דבורה.

בעל הטורים: בשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים, כפי שרמוז בר"ת של ברכת נפתלי אילה שלוחה הנותן (בראשית מט, כא) ר"ת אשה.

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ… יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ (ב, ב)

מדוע בסוף הפסוק כתבה התורה פעם נוספת את המילה 'יַחֲנוּ'?

בעבודת ה', ככל שאדם מרגיש שהוא יותר רחוק, הוא קרוב יותר, ואילו כאשר אדם מרגיש קרוב לעבודה, והוא חש כי מצבו הרוחני טוב, הוא מוכיח על ריחוקו, כמאמר הכתוב (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי".

בפסוק שלפנינו כתוב "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל", וכל זמן שיחושו עצמם "מנגד", כלומר: רחוקים מן הקב"ה, זהו האות לכך ש"סביב לאהל מועד יחנו", שהם קרובים עד מאוד לאביהם שבשמים.

מַחֲנֵה דָן… וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת (ב, כה-כו)

במנין כלל ישראל שבט דן היה השבט השני בגודלו במחנה בני ישראל במדבר. כל צאצאי שבט דן יצאו מבן אחד שהיה לדן, חושים. כל שבט דן הגדול יצא רק מבן אחד של דן – חושים.

לעומתו, לבנימין היו 10 בנים והיה השבט הקטן ביותר מבחינה מספרית, (נוסף לשבט לוי).

אמר על כך החפץ חיים, שמכאן אנו רואים שבדרכי הנהגתו של הקב"ה למדים, שכשרוצה הקב"ה לעשות שבט, שיהיה השבט הגדול ביותר, הרי הוא יכול להוציא זאת גם מבן אחד של דן. ולעומתו כשרוצה ששבט בנימין יהיה שבט קטן, הרי הוא יכול לעשות זאת גם מעשרה צאצאים של בנימין.

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם… (ג, א)

לאחר שפתחה התורה במילים 'תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה', מדוע מנתה רק את בני אהרון, ולא את בני משה?

רש"י: המילים 'תולדות משה' מוסבות על בני אהרן, שנקראו כך משום שמשה לימד אותם תורה, וכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילד אותו.

בכור שור: התורה מונה תחילה את בני אהרון, שהיו כהנים, ולאחר מכן את משה ושאר הלויים. הגדרת "משפחת העמרמי" מתייחסת למשה ולבניו, שהרי לא היו לעמרם בנים אחרים, פרט למשה ולאהרון. בני אהרון כבר נמנו בפני עצמם כפי שכתוב "ויבדל אהרון [להקדישו] קדש קדשים", ובני משה לא נבדלו משאר הלויים.

כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף (ג, לט)

מדוע שבט לוי היה הקטן מכל השבטים, ומספר אנשיו היה הנמוך ביותר מכל השבטים?

רמב"ן: אם שבט לוי היו מרובים במספר, היה נראה שכביכול הקב"ה בחר בהם משום הריבוי במספר. במספרם המועט יחסית הדגיש הקב"ה שלא מעוניין בכמות, אלא באיכות, ובחר בהם משום מעלתם שמסרו נפשם בעגל.

העמק דבר: בני שבט לוי קיבלו עליהם במצרים עול תורה ומצוות כמו האבות, ונהגו כ"מרכבה לשכינה". הם היו פרושים ומובדלים לעבודת ה'.

אור החיים: בעקבות גזירת 'הבן הילוד' ולאחר שעמרם עזב את אשתו, נהגו בני שבט לוי במיעוט פריה ורביה, משום שהיה להם קשה לראות את השלכת התינוקים ליאור.

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת… כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה" (ד, ב-ג)

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן… כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה (ד, כב-כג)

בני 'גרשון ומררי' נשאו את הקרשים והאדנים בעגלות, בני 'קהת' נשאו בכתף את הארון וכלי המקדש, ואנו מוצאים שינוי לשון, שאצל 'משא בני קהת' כתוב "נשא את ראש בני קהת, כל הבא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד", ועל 'משא בני גרשון ומררי' כתוב "נשא את ראש בני גרשון, כל הבא לצבא לעבוד עבודה באהל מועד".

מדוע משא בני קהת נקרא 'מלאכה' ואילו משא בני גרשון ומררי 'עבודה'?

אור החיים: בני קהת שהיו נושאים את הארון לא היתה להם 'עבודה' בזה, כי אמרו חז"ל ש'הארון היה נושא את נושאיו', ולא הרגישו כלל כובד בנשיאתו, ולכן התורה מכנה את משא בני קהת 'מלאכה', אבל בני גרשון ומררי שנשאו את הקרשים ושאר הדברים, היתה להם עבודת משא טבעית, ולכן כתוב 'עבודה'.

 

וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (ד, יט)

מדוע כפל הלשון, 'וחיו ולא ימותו'? די לומר 'וחיו' או 'ולא ימותו'?

אור החיים: כתובים כאן שני דברים, נוסף לכך שאם יזהר כל אחד לעשות תפקידו כראוי ואז לא ימותו, גם עצם ההתעסקות בארון התורה תביא להם ברכה לחיים, ואריכות ימים. ובלשון קודשו: 'כי בהתעסקם בארון שבו התורה, שהוא מקור החיים, יאריכו ימים'.

 

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ  (ב, ב)

כשייסד רבי מאיר שפירא מלובלין את רעיון ה'דף היומי', נשא דברים נלהבים אודות חשיבות לימוד התורה ואמר שכתוב: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד". בני ישראל באים מעדות שונות ונוהגים מנהגים שונים, איש על מחנהו ואיש על דגלו, מה מקשר כל יהודי ויהודי?

מה המשותף ליהודי הבא מאמריקה וליהודי הבא ממרוקו? 'סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ'. 

כשיהודי לומד גמרא, שהמשנה חוברה בירושלים, הגמרא בבבל, רש"י כתב את פירושו בצרפת, תוספות חוברו באשכנז, הרי"ף נכתב במרוקו והרמב"ם כתב את חיבורו בספרד…

התורה מאחדת את כולם!