גליון תורתך שאלתי מס' 126 – לפרשת שמיני תשפ"ד

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם (ט, כג)

מדוע נכנסו ומדוע יצאו לברך את העם?

רש"י: "כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער… מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל".

בכור שור: "להתפלל שיראה הכבוד וירד אש מן השמים, שיודע שנתקבלה העבודה".

רש"ר הירש: "מטרת בואם אל אוהל מועד לא נתבארה בכתוב. אם נעיין רק במה שמפורש במקרא, נראה, שהביאה והיציאה הכינו את הברכה; ואילו הברכה הכינה את היראות כבוד ה'".

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן… רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ (י, ו)

מדוע ציין שבית ישראל יבכו, סמוך להוראה שלא להתאבל?

רש"י: "מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה".

בכור שור: למנוע מהכהנים מחשבה שכביכול כתוצאה מכך בנ"י מזלזלים ואינם אבלים על פטירת אחיהם.

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ (יא, ב)

אלו בעלי חיים נכללו?

הגר"א: יש 4 סוגים: בהמה, חיה, עופות ושרצים. בהמה, חיה בין בני אדם. חיה, שוכנת במדבר וביערות. עופות פורחים באויר. שרצים הם הקטנים, וכוללים 4 מינים: שרץ העוף, שרץ המים, שרץ הארץ ורמשים.

 

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ… כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים (יא, ט) 

מדוע לדגים לא נתן להם הקב"ה שמות?

בעל הטורים: לבעלי החיים נתן אדם שמות, משום שהם גלויים לעין כל, ושמותיהם מעידים על פנימיותם, שמלמדת אותנו. לעומתם, הדגים מכוסים מבני אדם, לא ניתנו להם שמות משום שאין כל תועלת בשם שינתן להם, מאחר ולא ילמדו מהם בני אדם תכונות וסגולות מוסריות.

כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם (יא, כ)

מדוע נכתבו המילים 'הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע'?

רש"ר הירש: חרקים מעופפים הם בעלי שש רגלים לפחות. המספר ארבע בא ללמדנו, שיש להם יותר משתי רגלים, שהרי ריבוי זה של מספר הרגלים הוא המבדיל בין עוף לבין שרץ העוף.

 

כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים… (יא, מד)

מדוע התורה כפלה לשונה וכתבה גם 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם' וגם 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים'?

רש"י: "כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם, כך 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם' קדשו עצמכם למטה. 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' לפני שאני אקדש אתכם למעלה ובעולם הבא".

רש"ר הירש: "'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם' – קדשו עצמכם, הפנו את כל מרצכם כלפי עצמכם, הכניעו את כל הכוחות המתנגדים למען תהיו מוכנים לקיים את מוסר אלוהיכם. או אז – 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים', ילך ויקטן המאבק, והכוחות המתנגדים ייעלמו מנפשכם. בסופו של דבר תקיימו את מוסרי בלא מאבק ובשמחה וכל נבזה ונאלח יהיה נמאס בעיניכם".

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה… בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (י, ג)

מדוע נאמר בלשון 'וידום', ולא 'ויחריש' וכדומה?

בשם ה'חפץ חיים': כשבן אדם, גם אם הוא מחריש, ניתן להכיר את מצב רוחו בהתאם להבעת פניו. אולם על דומם לא ניתן להכיר, ואין חיצוניותו מעידה על פנימיותו.

התורה רצתה להדגיש שמדרגת אהרן באותה שעה היתה בבחינת 'דומם'. לא היה ניכר עליו, אפילו לא שמץ של אבלות.

 

מדוע צריך לשבח את ה', הרי הוא הגלה אותנו למצרים?

הנצי"ב מוולוז'ין: בירידתנו למצרים ראינו את השגחתו והשפעת חסדו וטובו עלינו בצורה ברורה יותר, ולמדנו בכך פרק גדול וחשוב באמונה, ועל כך אנו מודים לו.

כתב סופר: משל לכובס, שקיבל בגד מלוכלך לכבס. התשלום שישולם לו אינו ניתן עבור החומרים ואופן הנקיון, אלא רק עבור הבגד הנקי שהתקבל לבסוף. בני ישראל הגיעו למצרים עם זוהמה מחרן והיו צריכים להזדכך ולהתנקות ממנה. הקב"ה הגלנו למצרים כדי לזכך אותנו, ובסוף גאלנו ועל כך אנו משבחים אותו.

רבי אהרן קוטלר: אנו מודים לה' על כך שהוריד אותנו למצרים לכור ההיתוך, בית היוצר לעם היהודי.

 

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא

מדוע הקב"ה מכונה בשם "המקום"?

רבי יחזקאל לוינשטיין: מברכים את הקב"ה ש"מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג). נמצא בכל מקום ונתן לנו תורה שמדברת לכל אחד, גם לרשע וגם לבן שאינו יודע לשאול.

הגר"א: העולם התחדש פעמיים. לראשונה התחדש בבריאת העולם – לכל העולם. שנית במתן תורה, לעם ישראל. "המקום" כנגד התחדשות ראשונה, בבריאת העולם, שהיתה לכל העולם.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל

מדוע המילה 'אחד' נאמרת לפני כל אחד מהבנים?

השיר והשבח: אחד, פירושו "בין". את מצות 'והגדת לבנך' ניתן לקיים עם כל אחד מהבנים, בין חכם, בין רשע וכו', שלא נטעה לחשוב שמצוה זו ניתן לקיים רק עם הבן החכם.

רבי חיים שמואלביץ: להדגיש שבכל אחד גלומה אפשרות ויכולה להיות תכונה של חכם, או רשע וכיו"ב.

הגדת 'גאל ישראל': בעל ההגדה מדגיש, שהיחס לכולם אחיד ושוה. התורה מתייחסת לקטן כמו לגדול.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ

מדוע "את", בלשון נקבה ולא "אתה"?

רבי חיים מצאנז: את = א – ת, פתח לפניו את כל השערים מ-א' ועד ת'.

רבי לייב גורביץ: אב מחנך עפ"י השכל, ואילו האם מחנכת עפ"י הרגש. את הבן שאינו יודע לשאול לא ניתן לחנך בדרך השכל, אלא רק ברגש, בדרכה של האם.

רבי שלמה זלמן אוירבך: בא להשמיענו שגם נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, למרות שזו מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שגם הן היו באותו הנס.

באר שמואל: הדברים מכוונים אל האם, שתפתח את ליבו של הילד הרך, שהבנתו עדיין אינה משגת להבין את דברי התורה של אביו. האם משרישה בילדיה יראת שמים, אגב טפולה בהם.