בן סורר – נידון על שם סופו – דבר תורה – פרשת כי תצא
כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (כא, יח)
חז"ל אמרו שבן סורר ומורה נידון על שם סופו, שהגיעה תורה לסוף דעתו שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, ולכן אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב.
ראינו שעשה הקב"ה לישמעאל נסים ואמו מצאה את באר המים והתגלה אליה מלאך. וכששאלו מלאכי השרת את הקב"ה, מדוע עושה לו ניסים, הרי הוא עתיד להמית את בני ישראל בצמא, והשיב להם על כך הקב"ה: 'באשר הוא שם', עכשיו הוא צדיק ואין דנין את האדם על שם סופו.
מדוע בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ואילו ישמעאל ניצל, (ולא נידון על שם סופו) על אף שבסופו הרג את בני ישראל?
בן סורר ומורה התחיל בעבירה ויש חשש שילך וידרדר עד שבסופו ילסטם את הבריות, בניגוד לישמעאל שהיה צדיק בזמן שדן אותו הקב"ה.
תרוץ נוסף, דנים אדם על שם סופו בבית דין של מטה, אבל בבית דין של מעלה אין דנים את האדם על שם סופו.
דבר תורה – פרשת כי תצא
