בין ידיעה חיצונית לשינוי פנימי – לפרשת יתרו

פרשת השבוע פותחת במילים: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (שמות יח, א). חז"ל במסכת זבחים (קטז ע"א) עומדים על הדיוק במילה "וישמע" ושואלים: "מה שמועה שמע ובא ונתגייר?".

בגמרא נחלקו התנאים בדבר תוכן השמועה: "רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע… רבי אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא…". על פניו, מדובר במחלוקת היסטורית, אך בעומק הדברים טמון כאן יסוד אדיר בדרכי האמונה והעבודה. בעקבות אותה שמיעה פנימית, עזב יתרו את כל תפנוקי מדין והגיע למדבר השממה, אל משה ובני ישראל. התורה מתארת את בואו בחגיגיות: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה… אֶל הַמִּדְבָּר", ובתגובה יצא משה רבנו לקראתו בכבוד מלכים.

 

כבוד חכמים ינחלו

שלמה המלך אומר בספר משלי: "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ" (ג, לה). חז"ל במדרש רבה (כז, ב) מקשרים פסוק זה להגעתו של יתרו: "זה יתרו. בשעה שבא אצל משה מה כבוד נחל? 'ויצא משה לקראת חותנו', אמרו: יצא משה, יצא אהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויש אומרים: אף ארון יצא עמהם".

יש להבין, וכי יתרו היה זקוק ל"טקס" של יציאת משה ואהרן? אלא שהכבוד שחלקו ליתרו לא היה כבוד אישי בלבד, אלא כבוד לכוח ההכרעה שלו. יתרו הוכיח חכמה אמיתית – החכמה להקשיב ולהשתנות. זהו ה"כבוד" שנוחלים אלו שמצליחים לשמוע את קולו של הקב"ה, גם ב"שטף החיים".

 

השמועה הגיעה לכל העולם

נקודה מרכזית הטעונה ביאור היא, שהשמועה על הניסים הגדולים לא היתה נחלתו של יתרו בלבד. כל העולם כולו רעש וגעש. אנו למדים זאת מדברי רחב למרגלים: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, י). גם בשירת הים אנו אומרים מידי בוקר את הפסוק המפורסם: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת".

אם כן, הרי כולם שמעו! כולם ידעו על קריעת ים סוף ועל מפלת מצרים. מדוע אם כן רק על יתרו נאמר "וישמע" כביטוי של שבח? מדוע הוא היה היחיד שקם, עזב הכל, ובא להסתופף תחת כנפי השכינה, בעוד שאר העמים נשארו במקומם ואף המשיכו במלחמותיהם נגד ישראל?

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, בספרו "אור יחזקאל" (חלק אמונה, עמ' לח), מאיר את עינינו ביסוד חשוב: "וזו שמצינו ביתרו שעל ידי שמיעה אחת נתהפך כל מהלך חייו ועזב את ארחות השקר שהלך בהם, ויצא למדבר לקרב אנשים זרים שאינו מכירם והכל מחמת גודל ההשפעה שעשתה עליו שמיעת שמועה אחת".

יש שמועה שהיא אינפורמציה, ויש שמועה שהיא מהפכה. יתרו לא רק "קיבל מידע", הוא נתן למידע לחדור אל לבו ולפרק את כל הנחות היסוד שעליהן גדל. הוא היה "מבקש אמת" בכל רמ"ח איבריו. חז"ל מספרים שיתרו לא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבד אותה, הוא בדק, חקר וחיפש. וכששמע את האמת, הוא לא פתר אותה במשיכת כתף בסגנון "מעניין מאוד", אלא ביצע תפנית חדה של 180 מעלות.

זו התכונה המבדילה בין "אדם השומע" לבין שאר העולם. שאר העולם שמעו ורעדו, אך הפחד נשאר חיצוני. יתרו שמע, והפך לאדם אחר. יתרו שמע שמועה שחדרה לעמקי נפשו, משום שלא הלך אחרי נטיות ליבו הטבעיות, אלא אחר הבנת ליבו. הוא הבין שלא דבר של מה בכך הוא שנבקע הים לשנים, או שניתנת תורה מן השמים לבן תמותה.

יתרו פעל בהתאם ולא זו בלבד ששינה את התנהלות חייו, אלא 'יצא למדבר לקרב אנשים זרים שאינו מכירם', כלשונו של הרב לוינשטיין. ההשפעה היתה כה גדולה, עד שגרמה לו לפרסם את השמועה לאחרים ולהפיץ את האמונה בהקב"ה גם בקרב זרים, שעד כה לא פעלו כך. מה זה אומר לגבינו?

 

מה לגבינו?

רבי יחזקאל לוינשטיין אינו מסתפק בתיאור שבחו של יתרו, אלא מפנה את הזרקור אלינו, וממשיך: "ובאמת אין זו מעלה מיוחדת ביתרו, אלא כן צריכה להיות הנהגת האדם הבריא בנפשו שמכיון ששומע ומכיר את הדברים צריך לחולל מהפיכה גמורה בנפשו. ואנו שאיננו מושפעים הרי זה הוכחה שחולים אנו במחלות הנפש ורק שאיננו מכירים ויודעים שלוקים אנו במחלה זו".

ה"מחלה" עליה מדבר המשגיח היא ההרגל והאדישות. אנו שומעים שיעורי תורה, קוראים על ניסים, רואים את יד ה' בחיינו, אך נשארים באותו מקום. "הנהגת האדם הבריא" היא כזו שכל ידיעה אמיתית מחייבת אצלה מעשה. אם השתכנעתי שדבר מסוים הוא אמת, אני לא יכול להמשיך לחיות כאילו לא ידעתי זאת. יתרו מלמד אותנו ששמיעה אמיתית היא כזו שמוציאה את האדם מה"נוחות" שלו ומביאה אותו עד למדבר, למקום שבו התורה ניתנת.

בכל דור ובכל יום, משמיע לנו הקב"ה "שמועות", בדרכים שונות ומגוונות. השאלה אינה האם שמענו, אלא האם אנו נותנים לשמועה זו "להפוך את מהלך חיינו".

הפרשה קרויה על שמו של יתרו דווקא בגלל היכולת הזו, לקום ולעשות. שנזכה גם אנו להיות בבחינת "וישמע", שהידיעות לא תהיינה רק שכליות, אלא כוח מניע לשינוי, לעליה ולדבקות בבורא יתברך.

 

 

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]

 

 

מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת יתרו, שיעשירו את שולחן השבת?

אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור

 

 

מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?

שלחו את המילה 'רעיון' למייל [email protected]