וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה)
מה ביאורה של ההבטחה 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'?
תורת כהנים: "בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה".
אבן עזרא: הקב"ה הבטיח שבעת הברכה, יישבו לבטח בארצם, בניגוד לימי הרעב, שבהם יגלו ממקומם.
ר' חיים פלטיאל: התורה מחזקת את האדם, שלא יחשוש לזרוע, מחשש שמא זרים ואומות העולם ישחיתו את יבול הארץ. לכן נאמר 'וישבתם לבטח', חיזוק שלא ייראו מהם.
אלשיך: בזכות 'ואכלתם לחמכם', שתאכלו את שלכם בהיתר גמור, ולא את של חבריכם, שתתרחקו מהגזל, תזכו ל'וישבתם לבטח בארצכם', שגם בריבוי הנכסים שלכם לא תדאגו מלעבוד את הקב"ה.
אור החיים: הבטחה של הקב"ה, שתשבו לבטח בארצכם וגם כל העולם יכיר בכך, ויידע שזו ארצכם ואין לזרים מקום אתכם.
הכתב והקבלה: אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, אלא הבטחה, שמפני רוב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו להסתובב בארצות אחרות ולבקש מאכל.
העמק דבר: ההולך בטל, מנסה לעשות עסקים גם מחוץ לארצו, כדי לנצל את זמנו, לעומת מי שיש לו עבודה, שיושב בבטחון בארצו. הקב"ה רוצה שבני ישראל יישבו בבטחה בארץ ישראל, ויעבדו את הקב"ה. ועל כן בירך בכך את עם ישראל.