גליון שלח תשפ"ג

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה… כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (יג, ג) 

משה שלח את מנהיגי העם, בניגוד ליהושע ששלח "שנים אנשים מרגלים" (יהושע ב, א), לא כתוב שהיו אנשים גדולים.

מדוע שילוח אנשים פשוטים (ע"י יהושע) הצליח, ואילו שילוח מנהיגי העם נכשל?

בימי משה לא שררה אחדות, בני שבט אחד לא נתנו אמון בראש שבט אחר, ולכן שלח משה 12 אנשים, הפירוד גרם לשליחותם שלא תצליח.

אבל בימי יהושע, לקראת מלחמות כיבוש הארץ, העם היה מאוחד והסתפק בשני מרגלים ולא היה צורך ב-12. אחדות בתוכם גרמה לקירוב לבבות ואימון הדדי, שתרמה להצלחה.

כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (יג, ג) 

מדוע רובם התקלקלו לאחר שהתמנו?

ברכת פרץ: כשהתמנו היו עדיין כשרים, אבל בעת הליכתם התקלקלו. לאחר שהתמנו התעוררה אצלם 'נגיעה' ואמרו בליבם שאין זה לפי כבודם להתמנות לתפקיד פשוט, ללכת לבדוק את מצב הארץ ולשמש בתפקיד פשוט של 'מרגלי מלחמה'. הם ראו עצמם בתפקידים מכובדים, כ'שופטים' ובעלי סמכות, להכריע אם ראוי להיכנס לארץ. מחשבה זו עוררה בקרבם נגיעה אישית, שמשבשת את האדם.

 

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (יג, טז)

מתי קרא משה להושע יהושע?

רש"י: "התפלל עליו: י-ה יושיעך מעצת מרגלים", משמע שבאותו מעמד שינה שמו.

חזקוני: "לא שקראו עתה יהושע, אלא כך הפירוש הוא: שקראו משה יהושע כבר כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו, שכן הוא המנהג. שכן מצינו באברהם ושרה ויעקב, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה".

ריב"א: כשכתב משה את התורה כבר נשתנה שמו.

וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה (יג, כו)

מדוע סיפרו לכולם, ולא רק למשה?

רש"ר הירש: הם לא התכוונו לדבר רק עם משה ואהרן, אלא עם שובם סיפרו לכל העם את תוצאות שליחותם, כביטוי לזדון ליבם. הם ראו בהתנגדות למשה ולאהרן את התשועה לעצמם ולעם.

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה (יג, ל)

מה היתה כוונתו של כלב בכך?

בכור שור: שישמעו מה שמשה אומר, שהיה מדבר, כדכתיב במשנה תורה 'ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם. ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם'.

אור החיים: אין כח באדם הדיוט להשתיק המון, 600,000, לזה בא במאמרו כי הוא משתיקם אל משה ולא לגזירתו, ואמר: עלה נעלה וירשנו אותה, פירוש גם לפי דברי המרגלים נוכל לה.

וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן… וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… (יד, ב)

על מה היתה תלונתם?

מלבי"ם: הם התלוננו על משה ואהרן שהוציאו אותם מארץ מצרים ואמרו: מאחר שראינו שכונת ה' בהוציאם ממצרים להמיתם, 'לו מתנו בארץ מצרים' ולא היינו סובלים רעת המדבר, ואם רצה להרע לנו גם בזה, שקודם המות נהיה נעים ונדים במדבר, עכ"פ 'במדבר הזה לו מתנו'.

כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם (יד, ט)

מה ביאור דבריהם?

ספורנו: כי ראינו שאין בדעתם להתקומם נגדנו כלל, כמו שלא יתקומם הלחם נגד אוכליו.

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם (טו, ב)

מדוע נכתבה פרשה זו כאן?

אבן עזרא: משום שכל העדה נשאו קולם וחטאו, ובעקבות תפילת משה נסלח להם, אמרה התורה: 'וכי תשגו' (פסוק כב) 'ונסלח להם' (פסוק כה), והוצרך להזכיר את המנחות, ובסוף 'והנפש אשר תעשה ביד רמה' (פסוק ל), רמז למעשיהם. וכן המקושש, שעשה ביד רמה. ומרוב חמלת השם על ישראל שם הציצית לזכרון, שלא יעשה אדם ביד רמה.

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (טו, לב)

מדוע ציינה התורה שזה היה במדבר?

רש"י: ללמדנו שהיה שזה לגנותן של בני ישראל, ששמרו רק את השבת הראשונה, ואת השבת השניה חילל המקושש.

בכור שור: ללמדנו, שהיה זה בהתאם לגזירה שנגזרה עליהם, שלא יכנסו לארץ, ובתוך כך שהיו במדבר, אירע מעשה זה.

 

וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (טו, לד)  

מדוע משה לא הרג אותו? וכי לא ידע שענשו מיתה?

בכור שור: יודע היה משה רבינו שמקושש במיתה דכתיב 'מחלליה מות יומת', אבל לא היה יודע באיזו מיתה הוא נהרג.

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר… אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (טו, מא) 

איזה פסוק בתורה מתחיל ומסתיים באותן 3 תיבות?

שאלה זו נשאל רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', בהיותו נער צעיר, והשיב: היכן שמשה רבינו לא אמר אמת. השומעים נסערו, וכי משה לא אמר אמת?

בעל התניא הבהיר: הפסוק האחרון בפרשת ציצית מתחיל ומסיים בתיבות 'אני ה' אלוקיכם'. אבל בעוד שאנו בק"ש מסיימים במילה 'אמת', הרי שבתורה לא סיים משה במילת 'אמת', אחרי שכתב 'אני ה' אלוקיכם'.