וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים

א, יד  וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ

בעת שדרש ר' יהונתן אייבשיץ בשבת הגדול, שאל אותו עם הארץ אחד: מדוע הטעמים על המילים "וימררו את חייהם" הם 'קדמא ואזלא', הרי טעמים אלו הם ניגון של שמחה, ומה השמחה שמיררו את חיי אבותינו במצרים?

ענה ר' יהונתן אייבשיץ: הואיל וקשה, למה ישבו רק 210 שנים במצרים, כמנין הגימטריא של המילה 'רדו', ולא 400 שנה, כמו שהבטיח ה' לאברהם אבינו?

אלא שאחד התירוצים הוא שקושי השיעבוד השלים, ולכן גם הטעם הוא של שמחה, שהרי המרור גרם להם לשמחה שיצאו קודם הזמן.

ואם תשאל, שיש עוד טעמים של שמחה, ולמה דווקא קדמא ואזלא?

יש לומר, אם תקח רד"ו (210) ותפחית מ – 400, נשאר 190 = קץ, הגימטריה של 2 המילים 'קדמא ואזלא' = קצ, 190.