ברכת יעקב לאפרים ומנשה

"יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (מח, כ).

מדוע איננו מברכים את הבנים בברכת הבנים בליל שבת, שיהיו כאברהם, יצחק ויעקב, כשם שמברכים את הבנות "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה"?

כשיעקב בירך אותם ושיכל ידיו, הגיוני היה שמנשה יפנה לסבו וישאל מדוע מעביר ממנו את הבכורה לאחיו הצעיר, אך מנשה שתק, מתוך כבוד שרחש לסבו ומאהבתו העצומה לאחיו.

יעקב בירך: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל", כל אב בישראל ירצה להתברך בבנים כמוכם, שאין ביניהם שנאה, קנאה ותחרות, אלא רק אהבה אמיתית מתוך כבוד וויתור, לצד כבוד להורים ולסבים.