מא, א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר
"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף, ולא פנה אל רהבים זה יוסף ששם מבטחו על מצרים הקרויים רהב, ומפני שתלה יוסף את זכרו בשר המשקים ואמר זכרתני והזכרתני, הוזקק להיות בבית הסהר עוד שני שנים" (מדרש רבא).
בתחילה שיבחו חז"ל את יוסף על בטחונו ואמרו שהיה בעל בטחון ("אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"), אך לאחר מכן משמע שלא רואים בעין טובה את פניית יוסף לשר המשקים, שמשמע שכביכול יוסף לא בטח בהקב"ה?
ביאר ה'בית הלוי' שמותר לרוב בני אדם לעשות השתדלות לפרנסה, כדי שיוכלו להשקיט את רוחם וליבם, אולם מי ששלם במידת הביטחון, אין לו לעשות השתדלות, עליו לבטוח בהקב"ה שיזמין לו פרנסתו בלא טורח והשתדלות מצידו. כל אדם לפי גודל ביטחונו בה'.
יוסף היה בעל ביטחון גמור, ועליו נאמר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו". הוא נתבע על שפנה לשר המשקים, משום שלפי גודל בטחונו לא היה לו לפנות כלל אל רהבים גם לא בדיבור קל, אולם לאדם מהשורה מותר לפנות לשר המשקים בבקשה שכזו, שיזכרהו.
