כֹּה תְבָרֲכוּ… אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו, כד-כו)
מדוע פתח ברבים, 'אמור להם' ואילו הברכות נכתבו ביחיד?
לא כל ברכה מתאימה ללשון רבים, שאין הברכה שווה לכל אדם. אמרו חז"ל (מדרש תנחומא): "'יברכך' בממון, 'יברכך' בבנים". ממון הוא ברכה לאחד ולאחר קללה, שמעבירו מדרך הישר. כך בבנים, כשיש מהם נחת זו ברכה, אך כשגורמים להם ביזיון, אין זו ברכה, וכן בכל הברכות.
הברכות נאמרו בלשון יחיד, לכל אחד ניתנה הברכה שצריך לה
יש שרצו לבאר שכדי לקבל את הברכה יש להיות מאוחדים ומלוכדים, ולכן נאמרה הברכה בלשון יחיד. כך גם על הכהן לאהוב את המתברכים ממנו.
ערב חג מתן תורה, בבואנו לקבל את התורה, נזכור את הפסוק שנכתב בקבלת התורה "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב), וביארו חז"ל שכתוב 'וַיִּחַן', ולא 'ויחנו', ללמדנו שקיבלו את התורה "כאיש אחד בלב אחד".
נתאחד כולנו, בפרט לקראת קבלת התורה