שרשיו וחשיבותו של חינוך איכותי
לאחר הריב שבין רועי לוט לרועי אברהם, שאודותיו קראנו בפרשת לך לך, החליט לוט להיפרד מאברהם, כפי שכתוב "וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו" (יג, יא), וכתוצאה מכך "אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם" (פסוק יב).
פרידה גשמית ורוחנית
המילה 'וַיִּפָּרְדוּ' מורה על התנתקות מוחלטת, לא רק במקום המרעה, אלא גם במקומות המגורים, שלא יהיו סמוכים וקרובים זה לזה. הפרידה לא היתה רק פיזית – גשמית, אלא גם ובעיקר רוחנית, כפי שדרשו חז"ל את המילים 'וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם': "הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהיו" (מדרש רבה מא, ז). הפרידה הרוחנית מדויקת בפסוק, כפי שדקדק הנצי"ב מוולוז'ין: על הפרידה שלהם כתוב 'וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו', לא כתוב 'וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מאָחִיו', המילה 'מֵעַל' מלמדת שהפרידה היתה ניתוק רוחני, גם בטבעם ובאופיים.
ולמרות ההתנתקות מאברהם ודרכו הרוחנית, לצד החיבור לאנשי סדום, שעליהם נאמר 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד', לוט לא משליך אחריו את כל החינוך הטוב שקיבל מדודו המסור. בפרשתנו אנו קוראים על מעשים טובים שבהם נהג לוט, בזכות ההדרכה והחינוך הטוב שקיבל בבית אברהם.
תירגול מעשי של החינוך
תגובתו של לוט, בנקודת המפגש הראשונה שביניהם, כשראה אותם, כשישב בשער סדום, "וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה" (יט, א). היה זה "תירגול מעשי" של מה שלמד בבית אברהם. בצילו של דודו הענק למד לוט לכבד אורחים, בפרט אנשים גדולים. תחילה הוא פנה אליהם ואמר: "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי". הוא הוסיף את המילה 'נָּא', שמשמעותה 'בבקשה', כמתחנן שייכנסו לביתו.
כך מצינו בהמשך 'וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו'. וביאר רמב"ן שאמנם בתחילה סירבו המלאכים לבקשתו להיכנס לביתו, משום רצונם לזכות אותו ולהרבות את שכרו, שייראו מאמציו לקיים את מצות הכנסת אורחים. בהפצירו בהם הראה להם את רצונו העז להכניסם ובתגובה נעתרו לבקשתו.
את יסוד החינוך הטוב ינק לוט בביתו של דודו אברהם. חז"ל אומרים: "לפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחין" (מדרש תנחומא סימן יא). התבוננות בפסוקים מעלה שבניגוד לאברהם, שאמנם עשה בעצמו חלק מפעולות ההכנה, ('וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם… וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב… וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב… וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם', לעיל יח, ה), בכל זאת הפעיל את בני ביתו, ואמר לשרה: 'מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת… וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַֽעֲשׂוֹת אֹתוֹ'. לעומתו, לוט נאלץ להכין ולהיערך לבדו לסעודה, הוא הכין הכל בעצמו, ולא נעזר באנשי ביתו בהכנסת האורחים. חז"ל מדגישים את ההבדל שבין אברהם לבין לוט וכותבים בפסיקתא זוטרתא (סימן ג): "באברהם כתיב 'וַעֲשִׂי עֻגוֹת', וכאן 'וּמַצּוֹת אָפָה', אשתו של לוט אפילו מלח לא הביאה לפניהם, ולפיכך נהייתה נציב מלח". ביאר זאת רש"ר הירש שלוט, כתלמידו של אברהם, הבין בצורך ובחשיבות של הכנסת אורחים ועל כן טרח ופעל ככל יכולתו, אך היה בודד, ועשה זאת ללא כל סיוע מצד בני משפחתו, שהיו מצויים באוירה המנוכרת של סדום לכל מצוה שבין אדם לחברו. הם לא סייעו לו במאומה בקיום מצות הכנסת אורחיו לביתו.
השפעתו של החינוך
לוט פעל במסירות נפש בהכנסת אורחיו. הוא ערער על מנהגי סדום, שבבסיסם עמד העקרון שלא יהיו אורחים בסדום. אנשי סדום היו בטוחים שגם ללא תקנה או קנסות איש מהם לא יכניס אורחים, אלא שלוט העיז לעבור על התקנה. משנוכחו לדעת שעובר על תקנות העיר, התלבטו איך לנהוג איתו, שכן לא מקובל לתקן תקנה עבור אדם אחד, ועל כך אמרו: 'הָאֶחָד' (=לוט) 'בָּא לָגוּר' (= עבר לאחרונה להתגורר בסדום) 'וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט' (=האם בגללו נתקן תקנה?).
מהתנהלותו זו של לוט ניתן ללמוד על כמה הטמעת חינוך טוב ויסודי משפיעה הרחק לכת, בטווח של שנים רבות מאוחר יותר. שהרי לוט בחר להתנתק מאברהם ומדרכו, ועם זאת לא נטש אותה לחלוטין. הוא דבק בענייני בין אדם לחברו, ככל יכולתו, גם בניגוד ובשונה ממנהגי סדום. על כל הורה ומחנך לחשוב ולהפנים, מה חשיבותו של חינוך טוב ושורשי, שמוטמע ומושרש בליבו של החניך / תלמיד הצעיר, גם כשגדל. במרחק שנים ניתן יהיה לראות את פרי החינוך וההדרכה שקיבל.
