תכלית השלום, שלום אמיתי בין איש לחברו

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם (כה, יב)
מאחר שנלחם ברע ומיגר אותו, מדוע זכה לברית 'שלום' בדוקא?
המהר"ל אומר שיש שלושה סוגי שלום בעולם:
א. שלום 'קר'. שני אנשים (או מדינות) שלא נלחמים ביניהם. אין להם שום יחסי אהבה-שנאה, הם פשוט אדישים זה לזה. מעין "חיה ותן לחיות".
ב. שלום של אוהבים. בני משפחה, חברים טובים, שנהנים זה במחיצתו של זה, מגיעים לשמוח אחד עם השני וטוב להם יחד.
ג. שלום אמיתי, של חיבור לזולת. זה השלום הטוב ביותר, שיודע שיש לו חבר להשתתף בצער, כמו גם לשמוח עימו. לא רק כשנחמד וכיף.
מבאר בספר 'נחמד מזהב', שלפנחס הפריע מאד שיהודים מתו בגלל המעשה של זמרי. השתוללה מגפה ונפשות יקרות נאבדו. הצער הגדול של ישראל הביא אותו לעשות מעשה קיצוני של הריגת היחיד החוטא, למרות שידע שהוא מסתכן ועלול לשלם בנפשו, כדי להציל את האחרים הסובלים בגללו.
אמר הקב"ה: אתה פעלת מתוך דרגת השלום הגבוהה ביותר, משום שהיה אכפת לך שיהודים לא יסבלו, לכן "הנני נותן לו את בריתי שלום", את תכלית השלום.