וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה (ח, י)
רבי ירוחם ליוואוויץ, משגיח ישיבת מיר אמר פעם על ברכת המזון: אנו מורגלים שכשאוכלים יש לברך ברכת המזון, אולם אם יברך האדם פעם אחת בכוונה ברכת המזון כהוגן, יראה מיד ויכיר את האמת שונים ממחשבתנו: לא כשאוכלים צריכים לברך, אלא אדרבא, האכילה עצמה היא בשביל ברכת המזון, שכן כתוצאה מהאכילה אדם מגיע להכרה בברכת המזון שעליו להכיר ולהודות על חסדי הקב"ה, שבטובו הגדול תמיד אינו מחסיר מעמנו.
לכן צריך לומר 'ובטובו', ולא 'מטובו', שכן אם אומר אדם 'מטובו', לא יהיה די, אולם 'ובטובו' הוא ללא שיעור וללא תכלית, כי לא כלו רחמיו.
הכרה זו בחסדי הקב"ה, שהם בלי סוף יוצאת לאדם מהכזית פת שאוכל.
תכלית האכילה היא בשביל ברכת המזון ולא להיפך.
דבר תורה – פרשת עקב