תוכחת בני ישראל סמוך לפטירת משה

וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם (א, ג)

מדוע משה הוכיח את בני ישראל סמוך לפטירתו, בשנה ה-40?

מדרש תנאים: "מלמד שלא הוכיח משה את ישראל אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב אבינו, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראשית מט, א) 'ויקרא יעקב אל בניו ראובן…'. אמר לו: ראובן בני, מפני מה לא הוכחתיך כל הימים? שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ללמדך שאין מוכיחין אלא סמוך למיתה.

מפני ד' דברים אין מוכיחין אלא סמוך למיתה: שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהא רואהו ובוש ממנו, ושלא יהא המוכיח צריך תוכחת. מגיד שהתוכחת מביאה לידי שלום, שנאמר (בראשית כא, כה). 'והוכיח אברהם את אבימלך'".