תהליך גירוש אדם מגן עדן – דבר תורה – פרשת בראשית
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (ג, כד)
לאחר שנכתב בפסוק הקודם 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן', מדוע שבה וכתבה התורה שאדם גורש מגן עדן?
מבאר תולדות יצחק שהקב"ה סבר שאם יאמר לאדם שהוא מגורש מגן עדן, הוא לא ירצה לצאת, אף אם עקב כך ימות שם. הקב"ה לא רצה שימות ביום שבו נברא, כדי שיהיה קיום והמשך לעולם, שיוולדו ולדות, ועל כן גרם לו שיצא.
תחילה כתוב בפסוק הקודם "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן", כמי ששולח שליח למלא שליחותו, כפי שכתוב בהמשך הפסוק "וַיְשַׁלְּחֵהוּ… לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה", הקב"ה לא גירש אותו.
הקב"ה לא אמר לו שמגרש אותו, אלא שלח אותו למשימת שמירה ועיבוד הגן, כמו שכתוב "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (לעיל ב, טו).
משיצא חוץ לגן, סגר הקב"ה את שער הגן, "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת", כדי שלא יכנס אליו שוב, כפי שכתבה התורה "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם", שאסר עליו את הכניסה לגן.
דבר תורה – פרשת בראשית
