שמירה על קנין רוחני – דבר תורה – פרשת עקב
וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם (ט, יז)
מדוע הוצרך משה לתפוש, הלא הם היו תפושים בידו?
ביאר רבי חיים זייציק: משה רבינו עשה מאמץ לתפוס את הלוחות בידו, משום שלמרות שהחליטו לשבור את הלוחות, רגשי לבו מנעו ממנו להשליך לארץ את הלוחות שקיבל ביגיעה ובמסירות נפש כה גדולה, שהרי כשעלה למקום רצו המלאכים לפגוע בו ולשורפו על כך שבא להוריד את התורה לארץ, והשתדלו למנוע ממנו זאת בטענם: "תנה הודך על השמים", רק לאחר שטען נגדם הצליח לקיים את הלוחות בידו.
גם כשעלה למרום לקבל הלוחות וישראל עשו את העגל ביקש הקב"ה לקחתם מידו וגבר ידו של משה וחטפן מידו ואח"כ ברכו הקב"ה.
לכן היה למשה רבינו נסיון וצער לגדול להשליך הלוחות לארץ. כאב לו לאבד בידים את כל העמל ואת האוצר הגדול והנצחי והוא נזקק למאמץ נפשי גדול כדי להוציאם מידו ולהשליכם כנגד רגשות לבבו. הוא עשה זאת, משום שידע שכך עליו לעשות.
מכאן לקח גדול, לשמור מכל משמר על הרכוש הרוחני שאדם מצליח לרכוש ולצבור לעצמו בעמל ויגיעה ולא לזלזל חלילה בפרי עמלו, עליו לשמור כעל בבת עינו.
דבר תורה – פרשת עקב
