וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ (ז, י)
מדוע הרשעים מקבלים את שכרם בעולם הזה, הרי חז"ל אמרו "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קידושין לט ע"ב)?
ביאר ר' חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר שמכאן למדים יסוד חשוב, ערך השכר המשתלם לאדם עבור קיום מצוה אינו יותר מזה שהאדם עצמו מעריך ומחשיב את המצוה.
כעין שמצינו בעשו, שמכר בכורתו עבור לחם ונזיד עדשים. הרי כל הון לא ישוה מול ערך הבכורה, לכאורה יעקב הונה את עשו, ואיך התקיים המקח?
התשובה לכך, שמאחר ועשו הוא הבעלים על הבכורה, והוא העריך את שוויה במנת אוכל זו, הרי שלגביו זו ערכה האמיתי של הבכורה, ולכן לאא היתה זא הונאה. ערך דבר רוחני נמדד כפי מה שהוא שוה בעיני בעליו.
לפי זה יתכן בהחלט לשלם לרשעים שכרם המגיע להם בעולם הזה, כיון שהתשלום הוא לפי הערך שהם עצמם מעריכים את המצוות.
והוסיף הרב שמואלביץ, שכל זה במצוות ומעשים טובים שמקיים האדם בעצמו, אך לא במזכה הרבים, שמקבל שכר כנגד כולם, כיון שהוא אינו הבעלים למדוד את ערכן של המצוות הנעשות על ידי אחרים, ודינו לקבל שכר כל מצוה ומצוה שגרם להיעשות על ידו כפי ערכה האמיתי.