רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו)
מדוע הדגישה התורה את המילה 'הַיּוֹם'? ובפרט שכידוע 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא', השכר ניתן רק לעולם הבא?
מבאר מלבי"ם: לאחר ההקדמה של דברי משה עד כה, שהודיע להם מה יהיה השכר של קיום המצוות, שיירשו את ארץ ישראל ויאריכו ימים עליה, ומנגד אם לא ישמרו את המצות לא יתקיימו בארץ, אלא יגלו ממנה וישארו רק מעט מהם. בכל הקשור לשכר לא הבטיח דבר משכר העולם הבא, בשונה משאר הדתות שבהם נהגו עובדי עבודה זרה, שהאריכו להבטיח שכר לאחר המוות.
בספר הכוזרי משיב על כך, שההבטחה על שכר לאחר המות לא תתיישב בלב עובד ה', משום ששכר זה אינו נראה לעינים ויוכל כל אדם להסתפק בעניינו משום שהוא דבר מושפט ונעלם ואינו מוחשי.
לעומת זאת, שכר בעולם הזה כפי שהבטיחה התורה זה דבר הנראה לכל ואינו ייעוד עתידי אלא רק עם שמירת המצוה.
על כך כתבה התורה 'רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם', נותן לפניכם, דבר גלוי, ולא לאחר זמן, אלא היום. הגמול והעונש הוא דבר שנראה בעיניהם ועליו כתב הקב"ה 'רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם'
דבר תורה – פרשת ראה