שכרו של המוחה למען כבוד שמים

וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה (יד, כד)

עיקר שכרו של כלב היה על שהסכים ללכת נגד דעת הקהל, למען כבוד שמים. כלב לא חשש על כבודו. ועל כך כתבה התורה "עקב היתה רוח אחרת עמו", שהלך ברוח שונה מרוח הקהל. כלב הסכים לבזות את עצמו ולא חשש מהם על אף שרצו לרגום אותו באבנים. ועל כך שילם לו הקב"ה שכרו, כפי שכתוב "וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה".

וביארו חז"ל: (במדבר רבה טז, ב): שהקב"ה אמר על כלב: טובה גדולה אני מחזיק לו.