שימור לדורות
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (טז, לב)
מה התועלת לשמור לדורות?
בפרשתנו, פרשת בשלח אנו קוראים על הציווי לשמר את 'מְלֹא הָעֹמֶר' לדורות. נשאלת השאלה, מה הטעם בכך? יש על כך 2 הסברים, שונים אמנם, אך מלמדים על הצורך לשמר את ההיסטוריה לדורות הבאים:
רש"י: "'לְדֹרֹתֵיכֶם', בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה. והם אומרים: נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: 'הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה" (ירמיהו ב, לא), 'שמעו' לא נאמר, אלא 'רְאוּ', בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו".
רש"ר הירש: בציווי זה בישר הקב"ה לדור המדבר, שנדודיהם יגיעו לקיצם ויביאום אל תנאים רגילים של חיי פרנסה. אולם, גם אז יהיה עליהם לשמור בליבם את לקח אכילת המן, וכשיילחמו על ה"לחם", גם אז יראו את מזונם רק כאותו "מן", שה' נתן וחלק להם למנה. ולכן תונח צנצנת המן 'לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת'. כלומר, תישמר עם שני לוחות העדות, המעידים על התורה שניתנה להם מתנה מיד ה'. מי שנתן את התורה, הוא הנותן את המחיה לחיי האדם שיקיים בהם את התורה.
למדים כאן אודות הצורך לשמר מסורת ולהעביר את המורשת לדורות.
