קרבנות החגים נכתבו בספר במדבר, ולא בפרשה זו
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי (כג, ב)
מדוע קרבנות החגים נכתבו בספר במדבר, ולא בפרשה זו, בצמידות לענייני החגים?
מבאר רש"ר הירש: הלכות החגים, האמורות בפרק הזה, קשורות להלכות המקדש רק בדבר אחד: בכל חג יש להקריב קרבן ציבור, שהרי בכל אחד מהם נאמר: 'והקרבתם אשה לה", אולם הלכות הקרבנות האלה אינן עיקר עניינו של פרק זה, שהרי נאמר כאן רק דרך כלל, שיש להקריב אשה לה', ואילו פרטי דיני המוספים מבוארים רק בספר במדבר (פרקים כח – כט).
פרשה זו באה לקבוע את סדרן של המועדות במחזור השנתי (כפי שנתבאר בספרי דברים טז, א). היא קובעת את ההלכות המיוחדות לכל חג, המביאות לידי ביטוי את משמעותו המיוחדת. וכך אמרו בספרי (שם): בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות, בתורת כהנים מפני סדרן, בחומש הפקודים מפני קרבן, במשנה תורה מפני צבור (ללמד את החובה, שיש להורות תורה לציבור בחג).
אלא שיש להסביר את העובדה, שדיני המוספים לא נתבארו כבר כאן, בתורת כהנים, שהוא לכאורה המקום הראוי להן. ונראה שזה טעמו של דבר: אין האומה יכולה להעריך את קרבנות החגים במלוא משמעותם, בטרם הכירה את עצמה מבחינת יחסה לתפקידה הגדול. והיא לא תגיע לכלל הכרה זו, אלא על יסוד נסיונותיה בנדודיה במדבר, והללו מתוארים בחומש הפקודים.
