קרבה וריחוק בעבודת ה'
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ… יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ (ב,ב)
מדוע בסוף הפסוק כתבה התורה פעם נוספת את המילה 'יַחֲנוּ'?
בעבודת ה', ככל שאדם מרגיש שהוא יותר רחוק, הוא קרוב יותר, ואילו כאשר אדם מרגיש קרוב לעבודה, והוא חש כי מצבו הרוחני טוב, הוא מוכיח על ריחוקו, כמאמר הכתוב (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי".
כיוצא בכך ביאר ה'בעל שם טוב' את הפסוק בתהלים (קיח, יט-כ): "פתחו לי שערי צדק אבוא בם… זה השער לה' צדיקים יבואו בו" – עומד לו יהודי ומבקש להיכנס בשערי השכינה, ואין הוא יודע איפה השער, ומשיבים לו: "זה השער לה'" – עובדה זו, שאתה מרגיש עוד בחוץ ורחוק מעבודת ה', היא גופא השער לה', אשר צדיקים יבואו בו.
זהו שנאמר בפסוק שלפנינו – "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל", וכל זמן שיחושו עצמם "מנגד", כלומר: רחוקים מן הקב"ה, זהו האות לכך ש"סביב לאהל מועד יחנו", שהם קרובים עד מאוד לאביהם שבשמים.
