קיחת הלויים
קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם (ח, ו)
מה ביאורה של קיחה זו? ולשם מה נצרכה?
אונקלוס: "קריב ית ליואי מגו בני ישראל". תקרב את הלויים מתוך בנ"י.
רש"י: "קחם בדברים, אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום". רבי אליהו מזרחי: "לא קיחה ממש, שפירושו מלשון קנין וכניסת הדבר תחת רשותו, כי הלויים לא נקנו לו ולא נכנסו תחת רשותו". מהר"ל (גור אריה): "דאין שייך לומר על האדם 'קיחה', מפני שהאדם ברשות עצמו".
בכור שור: "לאחר שהוקם המשכן וסידר הדגלים, וסידר הדלקת הנרות, ציווה הקב"ה לקחת הלוים, להבדילם לעבודת המשכן ולנושאו".
כלי יקר: "קח אותם לשמי לשם שררה… וביאור הענין, שלשלושה דברים נבחרו הלוים: שנים לשעבוד, ואחד לשררה. שנים לשעבוד היינו שעבוד טורח גופם לעבוד ולמשא ושעבוד מסירת גופם לכפרה על בני ישראל, כמו שנאמר 'ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו… לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד', היינו עבודת משא, 'ולכפר על בני ישראל', כי אשמת העם תלוי בראשיהם… אבל כשהזכיר לשון לקיחה שהקב"ה לקחם מעצמו בלא נתינת יעקב, היינו לקיחה של שררה אשר היתה בבכורות ונפסלו וניתנה השררה ללוים, ועל זה אמר 'תחת פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אותם לי, ואקח את הלוים תחת כל בכור…'". וגו'.
אור החיים: "קחם בדברים (רש"י), ונראה שנתכון לומר שיבדילם מישראל ולעשות להם מחנה לויה לצד הצורך בטהרתם יותר מבני ישראל, והעד מה שגמר אומר וטהרת אותם, הרי שבצורכי טהרה הכתוב מדבר".
