קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל
לג, יא קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל
אצל אברהם נאמר 'ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל'. כשיצחק סיפר לעשו על כך שבירך את יעקב נאמר 'מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה'. ובפרשתנו אומר יעקב לעשו 'קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלקים וכי יש לי כל'.
גם בברכת המזון אנחנו מבקשים: 'כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל, כן יברך אותנו יחד ברכה שלמה'.
האור החיים מבאר את ההדגשה בברכת 'כל', שהיא בחינת קדושה הנקראת 'כל', שאם היא שורה על נכסיו של אדם, יש לה כוח מיוחד, שגם אם נחסר האדם מנכסיו, אין החסרון עושה רושם, כי החסרון מתמלא אחר כך מעצמו, והאבות הקדושים זכו לברכה מיוחדת זו.
ולכן אומר יעקב אבינו לעשו שיקח ממנו את המתנה, 'כי חנני אלקים וכי יש לי כל', כלומר, יש לי את הברכה המיוחדת והסגולה של 'כל', ואתה לא מחסיר ממני כלום, כי זה יחזור ויתמלא אחר כך.
ובסופו של דבר אכן כך היה, וכמו שנאמר בהמשך הפרשה, ודרשו חכמינו 'שלם בממונו', ואפשר לפרש 'שלם' מלשון תשלום והשלמה, שהקב"ה השלים ושילם לו כל מה שנחסר מהמתנה שנתן לעשיו הרשע.
