צור – כינוי להקב"ה
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (לב, ד)
מדוע משה רבינו כינה את הקב"ה בכינוי 'צור'?
רש"י: "אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין כי תמים פעלו".
אבן עזרא: "שהוא עומד תמיד כמו צור. ויש אומרים, מלשון צורה. והראשון נכון בעיני".
בכור שור: "כלומר, דין הוא שתתנו לו גודל, כי הוא צור ותקיף וחזק, וכל יכול הוא, והוא מכלכל דבריו במשפט ועושה פעולתו בתמימותיו, ואינו מראה כוחו… עם בריותיו, אלא צדיק לעוברי רצונו, שמצדיק משלו ואינו רוצה ליקח כל דינו, דאם כן לא יוכלו להתקיים".
רמב"ן: "רמז למדת הדין".
דעת זקנים מבעלי התוספות: "דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו".
רא"ש: "דין הוא שתתנו גודל לו כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו".
