עשר תעשר – בשביל שתתעשר
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (יד, כב)
"מאי 'עשר תעשר'? עשר בשביל שתתעשר… 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די' (מלאכי ג, י) מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר חמא: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די" (תענית ט ע"א).
רבים מפרישים מעשרות ואינם עשירים וגם לא בלו שפתותיהם מלומר די?
בכור שור: "בשני מעשרות הכתוב מדבר, מעשר ראשון ללוי ומעשר שני לאכול בירושלים, כדי שיהא הוצאה מצויה כשתעלה לרגל לא יהא קשה בעיניך מפני היציאה".
רבינו בחיי: "אחר שהוצאת מעשר ראשון ללוי 'תעשר' מעשר שני לעצמך ותעלה ותאכלנו בירושלים".
רבי חיים מולוזין: (כתר ראש אות קכג) בשם רבו הגר"א, כל השומר מעשר מובטח שלא יינזק, והשומר חומש מובטח שיתעשר, ויושרש בזה מידת הבטחון. עושר הוא רק לגבי מי שמפריש חומש, לא מעשר.
הראב"ד: (מובא ברבינו בחיי) אין הכוונה שע"י המעשרות יתעשר, שהרי שני השינים הכתובים בפסוק הם שין שמאלית. אלא כוונת התורה – עשר בשביל ש(תאריך שנים ו)תעשר ממנו עוד שנים רבות, זהו העושר.
החיד"א: "עשר תעשר" בשין שמאלית, ואז תוציא הרבה מעשרות באופן קבוע.
