עבודת המידות – נקימה ונטירה, לפרשת קדושים
עבודת המידות – נקימה ונטירה
יט, יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'
נקימה – כשאדם מסרב להשאיל לחברו חפץ, לאור סירוב קודם של חברו להשאיל לו.
נטירה – כשהוא משאיל לחברו שסירב לפני כן להשאיל, אלא שמצרף תזכורת מבישה: איני כמוך, אתה לא השאלת לי אולם אני כן משאיל לך.
חזקוני מדייק בפסוקים דבר מעניין: ראובן מבקש משמעון שישאיל לו כלי, אך שמעון מסרב. למחרת כששמעון מגיע לשאול חפץ וראובן מסרב לו, נזעקת נורה אדומה רוחנית: "לא תיקום".
היכן הצדק? מדוע כששמעון מיאן להשאיל לראובן, הכל היה בסדר מבחינת התורה, ורק כשראובן סירב, לפתע מתייצב לאו של נקמה?
מבאר החזקוני: אין איסור בתורה להיות כילי וקמצן. אלא שהנוהג כך לוקה במידה רעה. התורה לא מחייבת להשאיל או להלוות. אמנם קמצנות היא מידה ומחלה רעה, אך אין איסור לחלות בה…
אולם כשיהודי מסרב להשאיל לחברו בשל איבה, כשמתחיל להתנהל חשבון ו"פנקסנות" של צרות עין, בגלל נקימה או נטירה זה אסור מהתורה.
ולכן בסיום הפסוק נאמר "ואהבת לרעך כמוך", על הלוקה בנטיות הנקימה והנטירה, להעניק לרעהו את שנזקק לו למרות הקושי. התורה מבטיחה שיזכה למעלת "ואהבת לרעך כמוך".
