עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים (כו, טו)
מדוע כתבה התורה את המילה 'עֹמְדִים', מה היא מלמדת?
יומא עב ע"א: "מאי דכתיב 'עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים'? שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר, 'עֹמְדִים', שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין? תלמוד לומר 'עֹמְדִים', שעומדין לעולם ולעולמים".
מדרש רבה (לה, ו): "מה למעלן שרפים עומדין, אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים, אף למטן כן. אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע".
פסיקתא זוטרתא: "שמעמידין את ציפויין, לפי שלא היה תקרה למשכן, כי אם היריעות".
חזקוני: "שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו, אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדילתן".
רש"ר הירש: הם הועמדו במעמדם הטבעי, כשהשורש למטה והראש למעלה, לשמר את תכונת האילן, גם לאחר שהעץ הפך לקרש.
