סירובו של יעקב להתנחם על בנו יוסף – דבר תורה לפרשת וישב
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (לז, לה)
מדוע יעקב מיאן להתנחם?
כתוב במדרש אגדה: "אמר להם: מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי", כפי שאומרים חז"ל במסכת סופרים (כ"א ה"ט), שאין מקבלים תנחומים על החי.
אלשיך מבאר שמשחשב יעקב שיוסף נענש ומת על שהוציא דיבה, החל לחשוש שמא גם הוא עצמו ייענש, על שלא הוכיחו או על ששמע, ועל כן 'וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם'. יעקב שאל: איך אקבל תנחומים, מאחר שבמקום לעלות במותי, אדרבה ארד, שתהיה הירידה אל בני שנהיה שנינו ירודים. הוא הוסיף ואמר: מי יתן וברדתי שאולה, אעלהו עמי כדרך הצדיקים הגדולים שבמותם יעבירום דרך שאול מטה להעלות איתם חלק מהנדונים שם.
ספורנו מתרץ שיעקב קיבל על עצמו אבלות לכל ימיו, משום שגרם לתקלה, כששלח את יוסף אל אחיו. כדי שלא להסיח דעתו מהאבלות, סירב לקבל תנחומים. באופן דומה ביאר חזקוני והוסיף שיעקב חשש, שמא פשע כששלח את יוסף לשם, וייענש על כך, ועל כן סירב להתנחם.
דבר תורה לפרשת וישב
